סיפור:

גשר צר מאוד - צר מידי/ אבי כהן

פגשתי פעם בחסיד מתבודד, שקרא לאורה של עששית (אש)  קטנה  בחומש הקדוש. הנחתי את חבילת הספרים שמלווה אותי כמו אותו כלב נאמן, והתיישבתי ליד ה(אש) .

את השקט ליחכו זעיר להבות, שהתפצפצו אל שמי הערב, מציירות ביד אומן  כוכבים כבים ודולקים.

התבוננו זה על זה , ללא מילים, עד שנפלה בנו ההכרה שלא נצליח לשכנע איש את רעו.

"איש איש תחת כוכביאו " , התבדח עמי החסיד.

כעת היה תורי לשלוף חידוד. בגלל שמוחי כבד עלי, ואין הוא מתורגל בחידודי חסידים, שלפתי את ספר החיים וציטטתי:

" ...ואמר [רבי נחמן] בעצמו שהאיני יודע שלו הוא חידוש יותר מהידיעה שלו."

וכך נפרדנו זה מאצל זה מתרחקים מאותה האש, אל הלילה השחור שלא הותיר עוד ספק.