הפייה שנפלה וקמה/ אבי כהן

לפני שנים רבות, בחנות תקליטים קטנה בפאתי העיר רחובות ,  שלפתי  במקרה את התקליט "  Broken English"  של מריאן פיית'פול. הדמות הכחולה והמהוה  ביחד עם סיגריית התמיד משכו אותי להתוודע אל פיית הרוק עם הקול החצוף והחרוך,  זאת שמשלבת בין הגל החדש לרוק הקלאסי. לא ידעתי אז, אבל זאת הייתה תחילתה של דרך ארוכה, מסע מוזיקלי בעקבות אישה שהייתה הרבה יותר מזמרת, מריאן פיית'פול היינה עדה מוזיקלית להיסטוריה של המוזיקה , לוחמת, משוררת, שחקנית, ועיקר בן אנוש לתפארה.

בהתחלה הקשבנו  לשירים בלי לדעת מי היא אותה פיה, ניגנו על הפטיפון את "The Ballad of Lucy Jordan", חשנו  על בשרנו כל מילה , מילים שנגעו בחיים שלא נחוו, ובחלומות שלא מומשו. לאורך השנים החלנו להתוודע אודותיה,  למדנו שפיית הרוק הייתה גם למוזה של להקת הרולינג סטונס האגדית , שתינו בשקיקה כל ידיעה על האורגיות,  ההתאהבויות , על הנפילה לסמים , ועל השנים האפלות שבהן אותה פיה כמעט ונשכחה. אך כשמה כן הוא, ובעזרת הפיית'(גורל ) מיוזיק חזרה מריאן לנצנץ ומצאה קרש הצלה בדמעות הזולגות  ("As Tears Go By") , ובעזרתן של תנודות הימים הטקטוניות בראה יש מאין את האלבום  "Strange Weather", שם התגלגלה  הפיה לאישה שנולדה מתוך עברה החרב.

מריאן  הפכה לדמות מפתח, לחכם זן שרכש את חוכמתו בזכות דמעות ודם,  לפיה שמדברת שירה בלתי מתפשרת, פיה זועמת , המשמשת פה למשוררים . כשניגנו בקיבוץ את  "Why D'Ya Do It", היה אפשר לחוש בזעם הגולמי, ובכאב הבוער הסורק את בשרך. כשניגנו בפעם המי יודע כמה  את "Vagabond Ways", חשנו במשק כנפיו של החכם הנמצא כבר "בדרך" ואין לו יותר מה להוכיח.

מריאן פיית'פול לא הייתה רק מוזיקאית. היא הייתה סמל ליכולת ההישרדות שלנו, לגרעין הטרנספורמציה האינסופית הגלום בנו בני האנוש.  עכשיו, כשהיא איננה, נשארו גלי הקול המהדהדים של הפיה המתנגנים מתקליטים ישנים, גלי קול של פיה שיהוו בעבורנו שביל נצח של מילים צלילים תיקווה, וקרש הצלה הנח על זרי הדפנה של דמעות התמיד.