מסה:

השלוש/ ארן פטינקין

השלוש או 'גימל' הוא בעל כוח טרנספורמציה; היכולת הפלאית להפוך שניים לשלוש; להפוך זוג למולידי שלישי שהוא חדש ואינו אף אחד מהם. הגימל הוא גם החיה גמל היכול ללגום מים רבים, וגם גמל חסד, או לגמול תינוק - ג-מל (מברית מילה). במגל קוצרים את תבואת השדה. שלוש הוא גם ש-לש (ללוש אוכל בלשון וללוש בצק – כך אפשר לעצב מאפה - בריאה)

קדושתו של השלוש בדתות רבות ושל המשולש שמסמל אותו, נובעת מהיות השלוש חיבור ותוצר של האחד והשניים. השלוש מורכב משלושה אחדים שנמצאים בשיווי משקל, בהבדל מן השניים שבו האחדים נמצאים במצב של מאבק.

המשולש הוא המופע הגאומטרי המינימלי, ולכן הוא השלב הבלתי נמנע הבא אחר שניים. שלוש הוא המספר המינימלי ליצירת שטח, ולכן הוא גם מהווה את החלוקה הבסיסית ביותר בעולמנו. אין זה מקרה שחיילים מתלוצצים תדיר שכל דבר בצה"ל מתחלק לשלושה חלקים. ניתן להבחין בעקרון השלוש בכל פיסת קיום; מחלקיק זעיר ועד גלקסיה רחוקה. כל דבר בעולמנו מורכב מגורם פעיל, גורם סביל וגורם מנטרל ביניהם. ישנן אסכולות שהדגישו את שלושת היסודות: אויר, מים ואש. אפשר גם לראות שמבנה הזמן מחולק לשלושה: עבר, הווה ועתיד. אין מדובר בתופעה שולית; מדובר בעקרון יסוד שקיבל את ביטויו במקרא בשלשת האבות, שהם שלושת האבות שבכל דבר, ואפילו בנפש האדם, ומכיוון שנפש האדם היא השתקפות של כל הבריאה עקרון השלוש מכיל ומוכל בכל.

בסיפור הבריאה שלוש פעמים נאמר 'עשה'. אלו הם שלוש אמות הדבור – אמ"ש. בהמשך ספר היצירה נפרס עקרון השלוש ומשמעויותיו: “שלש אמות אמ"ש, תולדות השמים אש, תולדות הארץ מים, תולדות אויר רוח. אש למעלה ומים למטה ורוח חק מכריע בינתיים: שלש אמות אמ"ש, מ' דוממת, ש' שורקת, א' חק מכריע בינתיים: שלש אמות אמ"ש, יסודן כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בינתיים" (ספר יצירה פרק ב' 2). ובפרק ג' כתוב: “ושלש אמות אמ"ש בעולם, רו"ח ומי"ם וא"ש, ומהם נולדו אבות שמהם נברא הכל: שלש אמות אמ"ש חקקן חצבן צרפן יצר בהן שלש אמות בשנה, ושלש בעולם, ושלש בנפש, זכר ונקבה”.

התנועה המעגלית היא נשית והתנועה הליניארית היא גברית והם נקראים להתאחד. כבר ציינו בפרק הראשון שזכר ונקבה מתחברים בכדי ליצור ילד; שלוש היא התנועה הבסיסית ביותר של הקיום. המראה הגראפי של 10 מציין בעצמו את החיבור בין זכר לנקבה, שהוא עקרון הריבוי הבסיסי ביותר. ה-1 הוא פאלי וה- 0 הוא נקבי. כבר בבראשית אדם מצטווה לפרות ולרבות, ונקרא לדבוק באישתו. לא יכולה להיות תנועת ריבוי כלשהי ללא המפגש המרתק בין הזכר לנקבה. עולמנו משופע בתולדות ביולוגיות ופסיכולוגיות של מפגש קסום זה. הנוצרים מכנים 'מפגש' זה השילוש המקודש, והוא אחד מיסודות האמונה של הנצרות.