שיר:
שׁוֹכֵב עִם רָחֵל עַל שְׂפַת הַכִּנֶּרֶת / זאב ליכטנזון

שׁוֹכֵב עִם רָחֵל עַל שְׂפַת הַכִּנֶּרֶת .
קְצָת מְאֻבֶּנֶת ,הַמְּשׁוֹרֶרֶת.
מַזְמִין אוֹתָהּ אֲפִלּוּ
לַחֲצִי פְּגִישָׁה,
בְּכָל זֹאת, אֲנִי עוֹד גֶּבֶר
הִיא אִשָּׁה.
אַךְ הִיא בְּשֶׁלָּהּ.
מְחַבֶּקֶת אֶת מוֹתָהּ.
קוֹבֶרֶת הֱיוֹתָהּ.
טוֹמֶנֶת עֱנוּתָהּ.
וַאֲנִי,
אֲנִי, מָה?
אָנָה אֲנִי בָא?
מְנַסֶּה לְפַתּוֹת
פְּגִישַׁחֲצִי פְּגִישָׁה,
אֲבָל מוֹצֵא רַק אֶת
הָאֵין.
מְנַסֶּה לְדַמְיֵן
מָה אוֹמֶרֶת
גְּבֶרֶת כִּנֶּרֶת,
אֲבָל הִיא עִם עַצְמָהּ,
שְׁבוּיָה בְּתוֹכָהּ.
שֵׁב וּמַסְבִּיר לָהּ
אֲנִי פֹּה בִּשְׁבִילֵךְ,
שׁוֹכֵב אֶת כָּל כְּלִי
כָּאן, לְיָדְךָ
וְלֹא אִכְפַּת לִי
מָה וְלָמָּה וְאֵיךְ.
רַק בּוֹאִי קְצָת,
רַק לַחֲצִי
אַתְּ לֹא זְקֵנָה מִדַּי
לְאִוּוּי חֶפְצִי.
אֲנִי בָּא אֵלֶיךָ,
כְּבָשָׂר טָרִי,
בּוֹאִי
תִּפְתְּחִי אֶת הַסֵּפֶר שֶׁלְּךָ
שֶׁבָּרְאִי.
אַתְּ שידעת גַּם לְדַבֵּר אֶל יְלָדִים,
זֶה יֹפִי,
אַךְ מָה אִתִּי?
בִּזְבַּזְתִּי אֶת תֵּל אָבִיב בִּשְׁבִילְךָ,
עַד שֶׁשְּׁמַעְתִּיךְ אוֹמֶרֶת:
אֲנִי, אוֹתִי, רַק בַּכִּנֶּרֶת.
אָז הִנֵּה בָּאתִי. מָה מָצָאתִי?
מְאֻבֶּנֶת עַל הַמַּיִם.
לֹא שׂוֹחָה. לֹא בּוֹכָה.
לֹא תּוֹהָה. לֹא בּוֹהָה
לֹא תְּנִיעֲךָ
אַף הַשַּׁרְקִיָּה, תַּגִּיעַ כַּאֲשֶׁר תַּגִּיעַ.
וְרַק אֶצְלִי מִפְלַס נָמוּךְ,
עִם קַו אָדֹם רוֹכֵן עָלַי
וַיַּמְהַמְלַח מִתַּחְתַּי.
אֲבָל, סִלְחִי לִי, לֹא סִבָּה
לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנִּי, בַּסְּבִיבָה
רַק בִּגְלַל שֶׁאַתְּ מֵתָה.
הַדֵּיְיט שֶׁלָּנוּ
כֹּה עָלוּב,
שֶׁגַּם דֶּלְפֵּק הָאֶבֶן, מְכָסְךָ,
מַבִּיט בִּי בְּמַבָּט מְקֻמָּט.
וְעָצוּב.
מָה כְּבָר בִּקַּשְׁתִּי?
דֵּיְיט קָטָן
אֲפִלּוּ בִּשְׁבִיל חֲצִי
אֲנִי כְּבָר כָּאן.
רַק לְהַחֲלִיף אִתְּךָ מִלִּים.
רק לצחק באותיות .
נָאִיבִי?
אוּלַי.
מִתְגַּעְגֵּעַ?
וַדַּאי.
דַּי.
אֲנִי שׁוֹתֵק. אֲנִי מוֹחֵק.
שׁוֹכֵב וּמְחַכֶּה לִשְׁמֹעַ
מָה אוֹמֶרֶת
הַגְּבֶרֶת מִכִּנֶּרֶת.
רָחֵל הַמְּשׁוֹרֶרֶת.
וְאוּלַי
לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים
מֵעוֹלָם.