שיר:

למה/ מארי רוזנבלום

לָמָּה?
הֵם גָּנְבוּ לִי הַכֹּל,
אֶת הַחִיּוּךְ, הַצְּחוֹק לְלֹא גְּבוּל,
הַזְּכוּת לִכְאֹב מִפֶּצַע, לְהֵאָנַח
וּבְעִקָּר,
לְהִתְלוֹנֵן.

הֵם גָּנְבוּ לִי הַכֹּל,
אֶת אַלְבּוֹם הַתְּמוּנוֹת שֶׁל יַלְדוּתִי
שָׁם בַּדַּפִּים הַיְּשָׁנִים
נוֹתַרְתִּי מְחֹרֶרֶת.

לֹא אוּר כַּשְׂדִּים, לֹא הַבַּבְלִים בָּזְזוּ בִּי,
לֹא פָּשַׁע בִּי הַשָּׁכֵן אוֹ הַמְּאַהֵב.
הַמְּדִינָה.
הַמְּדִינָה שֶׁלִּי, אַהֲבָתִי,
כִּלְּתָה אוֹתִי.


הוֹתִירָה בִּי פַּחַד,
כְּאֵב,
וּבְעִקָּר,
וְהָעִקָּר,
הַזְּכוּת לִזְכּוֹת בַּטּוֹב.