התזמורת הקאמרית הישראלית מקלאסיקה וינאית לרומנטיקה / ורדה שפין גרוס
אני מודה שציפיתי לקונצרט, גם מתוך שמו הרך והמתנגן גם בגלל היצירות הנפלאות המנוגנות בו וגם כי התזמורת הקאמרית הישראלית מגישה לנו צלילים נפלאים.מגישה לנו מוסיקה כמו ממתקים.
הקונצרט הפעם הוקדש לתקופה הקלאסית ורומנטית, בסביבות תחילת המאה ה 19.
ניתאי ראך - מנצח . ראך הוא אסיסטנט - מנצח בתזמורת הקאמרית למנצח הראשי והמנהל המוזיקלי של התזמורת, מאסטרו רובן גזריאן, שהיה אמור לנצח הערב הזה והוחלף ע"י ראך ניתאי ובהצלחה גדולה. ראך זכה בפרסים בתחרויות ניצוח בינלאומיות, במלגות הצטיינות, והוא מנצח על תזמורות והרכבים שונים בארץ ובעולם.
ניתאי ראך הפנט את הקהל וזכה לתשואות רמות על ניצוחו האנרגטי,הצעיר ,המחויך ומלא חיים.
אלנה בשקירובה –הסולנית שעל הפסנתר, ילידת מוסקבה ונצר לשושלת מוזיקלית רוסית שלמדה פסנתר אצל אביה המורה הפסנתרן האגדי דמיטרי בשקירוב. מאז 1992 היא מתגוררת בברלין עם בעלה, דניאל בארנבוים. בשקירובה היא המנהלת האמנותית של הפסטיבל הבינלאומי למוסיקה קאמרית בירושלים, שאף ייסדה אותו ב 1998, נערך מידי שנה והפך להיות אחד מעמודי התווך של חיי התרבות בארץ, שמתארחים בו מיטב הסולנים בעולם . בשקירובה מופיעה בפסטיבלים של פסנתר ברחבי העולם וזכתה בפרסים.
התזמורת ניגנה את היצירות הבאות:
היידן,פתיחה לאופרה "האי השומם- 7 דקות של מוסיקה כמו סימפוניה מיניאטורית. היידן זכור כיום בעיקר בזכות הסימפוניות, המיסות והאורטוריות שלו. היידן חיבר למעלה מ 20 יצירות בימתיות שעליהן גם ניצח. הפתיחה לאופרה "האי השומם" כתובה בסגנון "הסער והפרץ" שהיה אז נפוץ במוזיקה הבימתית. שמענו מינואט קליל ומקסים ואחכ חזרה לנושא הסוער באמצעות מעבר קצר, קודר וכרומטי.
מוצרט קונצ'רטו מס' 13 לפסנתר בדו מז'ור – סולו פסנתר : אלינה בשקירובה
ב 1782 כתב מוצרט לאביו לאופולד על 3 קונצ'רטי לפסנתר שכתב "הקונצ'רטי הללו הם שביל הזהב בין מה שקשה מדי ומה שקל מדי.הם מבריקים מאד, נעימים לאוזן וטבעיים, אפשר להתענג עליהם". הקונצ'רטי מס 13 הוא אחד מהם והשאפתני מכולם. כתוב להרכב גדול, כולל תופים חצוצרות וקרנות, הפרק השלישי והאחרון הוא רונדו עליז בסגנון ריקודי כשהתזמורת מנגנת ברוב פאר והדר.
מוצרט כמו מוצרט. בשקירובה הפליאה לנגן ובטכניקה מצויינת .
שוברט סימפוניה 8, "הבלתי גמורה"- רק שני פרקים שוברט כתב –סביבות 1820- ואת תחילת הפרק השלישי ולא יסף. שוברט גנז את היצירה שהושמעה לראשונה רק כעבור 40 שנה. גם אם היא בלתי גמורה עדיין היא מהווה תפנית חשובה בסגנונו של המלחין והתרחקות מהסיגנון הקלאסי הווינאי. אורכם של 2 הפרקים שהושלמו עולה על אורכה של סימפוניה קלאסית רגילה שלמה וניכר בהם תיחכום צורני והרמוני מכל מה שכתב שוברט עד אז. היצירה בפרק הראשון מגיעה לשיא של סערת נפש כשהנושא מנוגן במלוא העוצמה בטרומבונים והפרק השני נפתח על מי מנוחות במנגינה דמוית כוראל בכלי הקשת, אבל מתחלף בנעימה מינורית ומלנכולית שמנגן הקלרינט. שני האלמנטים שבים ומופיעים כפסיפס, כל פעם בלבוש הרמוני שונה ויוצרים תמונה רחבה, צבעונית,ומורכבת הפרק מסתיים בקודה מורחבת ונוגה.
אין כמו הנאה צרופה להקשיב לקונצרט שמנגנים בו מוסיקה אהובה ומוכרת, כך גם 'רוזמונדה' :
שוברט הפתיחה 'רוזמונדה' כ 10 דקות של מוסיקה מענגת – שוברט חיבר את המוזיקה, ב 1823, להצגה "רוזמונדה נסיכת קפריסין" שנחלה כישלון מוחץ והוצגה פעמיים בלבד, וזכורה היום בעיקר בזכות המוזיקה שחיבר לה שוברט. המוזיקה נפתחת במבוא איטי המתחלף בפרק מהיר ועליז שכובש את הקהל שהריע לתזמורת ולמנצח, ניתאי ראך. שסחף את הקהל.
לסיום, עוד קונצרט מרענן ומרומם נפש של התזמורת הקאמרית הישראלית.
