שיר:

מתנקה / ליאת סלע

דְּבָרִים טוֹבִים קוֹרִים

כְּשֶׁאֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת בַּחוּץ

בַּטֶּבַע, בַּנּוֹף,

כְּשֶׁמֶּזֶג הָאֲוִיר מִתְבַּהֵר

הַפְּרִיחָה הַסַּסְגּוֹנִית צוֹמַחַת

הַיֹּפִי

מַרְגִּיעַ אוֹתִי,

כְּשֶׁאֲנִי לוֹקַחַת אֶת הַמַּצְלֵמָה

וּמְצַלֶּמֶת רֶגַע

יָפֶה לְהַפְלִיא כְּמוֹ הַיָּם

שְׁקִיעָה

עָלֶה קָטָן

אִישׁ בַּיְשָׁן,

מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי מִתְמַלֵּא

זוֹ הֲנָאָה צְרוּפָה

שֶׁמְּצִיפָה.

אֲנִי עוֹשָׂה מָה

שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת

וּמְאֻשֶּׁרֶת

כְּשֶׁגֶּשֶׁם בָּאָבִיב מַפְתִּיעַ

וְהַטִּפּוֹת רוֹחֲצוֹת

אֶת הַזֻּהֲמָה

מַשֶּׁהוּ מִתְחַדֵּד

בְּתוֹכִי

כְּשֶׁהַדְּמָעוֹת שׁוֹטְפוֹת

אֶת הַתְּלָאוֹת

מִתְנַקָּה 

הַלַּחַץ יוֹרֵד.

אֲנִי סוֹף סוֹף

רוֹאָה שֶׁהַכֹּל מִסְתַּדֵּר,

מְבִינָה

מָה שֶׁלֹּא רָאִיתִי קֹדֶם

כְּשֶׁהָיִיתִי לְחוּצָה,

תּוֹהָה בִּשְׁבִיל מָה

דְּבָרִים טוֹבִים קוֹרִים

כְּשֶׁאֲנִי רְגוּעָה

וְהוֹלֶכֶת תָּמִיד 

בְּדַרְכִּי,

כְּשֶׁשַּׁחַר שֶׁל יוֹם חָדָשׁ

מַפְצִיעַ

כְּשֶׁבְּקָרוֹב אֶחֱבֹק

סֵפֶר חָדָשׁ

שֶׁיָּנִיב פְּרִי

שֶׁיּוֹפִיעַ

בָּעוֹלָם מִתּוֹךְ לִבִּי,

אֹשֶׁר עִלָּאִי 

יְמַלֵּא אוֹתִי

סִפּוּק אֵין סוֹפִי.

דְּבָרִים טוֹבִים קוֹרִים

רְגָעִים יָפִים

קְטַנִּים שֶׁל הַחַיִּים

בִּשְׁבִילִי הֵם גְּדוֹלִים