על הסרט מרצ'לה/ שושנה קרבסי
אני יודעת בדיוק מה תאכלו בימים הקרובים
על הסרט Marchela בבימוי של פיטר מילר
שהוקרן לאחרונה בפסטיבל הקולנוע היהודי 2024
גדולתו של הסרט Marchela של הבמאי על הבשלנית Marchela Hazan - מרצ׳לה חזן מתבטא בדחיפות שתרוצו לבשל לכם את הפסטה ברוטב העגבניות המפורסם שלה העשוי משלושה מרכיבים בלבד: עגבניות משומרות, חמאה ובצל המתבשלים יחדיו כ 40 דקות, כשהבצל אינו קצוץ אלא חתוך לשניים ומונח בסיר עם העגבניות. פשוט פשוט ומנצח.
הסרט עוסק בביוגרפיה של הבשלנית שמוצאה יהודי, בתקופה שבה המונח בשפה לאנשי בישול הוא ״בשלנים״, ״טבחים״ כשאט שאט מתחילים אנשי הבישול להיות גיבורי תרבות וכשהיחס לבישול משתנה מבישול שהוא תחום יחסית ״נמוך״ומזוהה עם נשים ובית, ליחס של היות מלאכת הבישול כחלק מתרבות ואפילו תרבות גבוהה. בשלנים החלו מוגדרים כשפים ובעצמם הפכו לגיבורי תרבות וכשם שיש קאנון תרבותי בתחום המוזיקה או האמנות כך מתכונים נכנסו לקאנוניזציה ובכלל זה מתכוניה המדוייקים והפשוטים מהמטבח האיטלקי.
היא היתה הכוהנת הגדולה של הבישול האיטלקי הביתי, או כפי שהגדיר אותה “הגרדיאן”: "האשה שהכניסה את הבישול האיטלקי האותנטי למטבחים באמריקה ובבריטניה".
מרצ׳לה היתה יהודיה שנולדה בבולוניה איטליה , היתה מורגלת בירקות ובפירות טריים, בעשבי תיבול, בבשרים משובחים מגידולים טבעיים וגבינות מקומיות. אחרי מלחמת העולם השניה היגרה יחד עם בעלה לאמריקה שם ספרה "The Classic Italian Cookbook" שפורסם ב־1973 הפך לאורים ותומים של הבישול האיטלקי ויצר מהפכה קולינרית באמריקה בפרט.מתכוניה הפשוטים הפכו קלאסיקות.
מדוע בישול? הבישול תמיד היה נוכח בחייה, גם בתקופת מלחמת העולם השניה כשהא ומשפחתה ברחו לביתה דודה באגם גראדה, בעת הפגזות כשכולם התחבאו היא רצה למטבח לטגן ולבשל. המטבח היה עבורה חיים, החיים עצמם ועם המעבר לאמריקה כישוריה עמדו לרשותה.
סופו של דבר שהפכה להיות משפיענית בתחום הבישול הביתי באמריקה ובבריטניה, מעבר למתכוניה שינתה את היחס לאוכל, מאוכל תעשייתי ושימוש במוצרים ירודים של תעשיות המזון המתפתחות במערב לשימוש בחומרי גלם טריים , איכותיים, בוטיקיים, שהיא עצמה קוששה מחנויות של מהגרים. היא לימדה את השימוש בשמן זית , בפרשוטו והכניסה את מטעמי המטבח האיטלקי העממי לכל בית באמצעות ספריה ומתכוניה .
מתכוניה הפשוטים, המדויקים, הטריים היו בדיוק ההיפך מתעשיית המזון ומהמזון המתועש שפשה באמריקה ובבריטניה, היא השיבה לאמריקאים את האוכל הביתי , האיטלקי , וייצגה את המשפחתיות הכרוכה בבישול זה.
בנוסף הכניסה למטבחים את שמן הזית, מוצרי מזון איטלקיים ובעיקר סוגי הפסטה בכל צורה אפשרית. גם חומץ הבלסמי הוכנס לבתים באמריקה. נחשו מי סיפרה לעולם על עוף שמכניסים לקרביו 2 לימונים, מתבלים במל פלפל וצולים? ככה פשוט!
מאחר וגם לימדה בישול הותירה אחריה תלמידים ובנה ממשיך דרך, גם הוא בתחום הבישול האניני לצד ספרי בישול ומתכונים רבים. מרצ׳לה הלכה לעולמה ב 2013.
הסרט מספר את מסע חייה והישגיה ואינו מתיימר להציג איזושהי תפיסת אמנותית מעבר להנגשת סיפור חייה. עם זאת בסרט צילומי אווירה וסרטונים נוסטלגיים של אכילה משפחתית משותפת, עדויות של בני משפחתה ובצילומים מאלבומי המשפחה וכן דברים בקולה שלה. המוזיקה המלווה את הסרט מוסיפה אווירה איטלקית נפוליטנית של ממש.
מה שבטוח – פסטה ברוטב עגבניות חמאה ובצל יהיו חלק מהתפריט שלכם וכמה שיותר דחוף, כן ייטב.
הסרט מרצ׳לה , סרט צנוע ומדויק בבימוי של פיטר מילר יעשה לכם התאוות לאוכל של ממה איטלקית.
וצימוק לסיום: בעת שהותי בחופשה באי סיציליה, בטיול מאורגן, יצאנו לזמן חופשי שנוצל, איך לא לקניות בניחוח איטלקי. לאוטובוס שבו חברי לטיול עם שקיות של ג׳וצי, איב סאן לורן ומותגים למיניהם, ואני? חזרתי, לקול צחוקם של חברי, עם מסננת אלומיניום ישנה לפסטה עם רגל אחת שבורה, כד טרקוטה וכלי נוסף מטרקוטה שרכשתי בהתרגשות בחנות עתיקות ויד שניה. ״זה מה שאת קונה באיטליה?״ נשאלתי? , ״חכו חכו״, השבתי, ״בכלים האלה יש את מגע הידיים של הממה שבישלה בהם. הגוצ׳י שלכם יעלם , הנעליים יקרעו ולי ישארו הכלים והדמיון.
כלים אלו עדיין ברשותי והם בשימוש יומיומי! ומעתה יזכירו לי את מרצ׳לה חזן.
בימוי: פיטר מילר
