שיר:

סְלִיחָה לְתַעֲנִית צִבּוּר/אברהם בן יואב מהענווים

 

 

 

 

אָבוֹא הַיּוֹם בִּתְפִלָּה אֶל-מִקְדְּשֵׁי אֵל

 

בְּךָ בָּטְחוּ אֲבוֹתֵינוּ יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל

 

רַבִּים קָמִים עָלַי מְמִירֵי אֵל

 

וְאוּלָם אֲנִי אֶדְרשׁ אֶל-אֵל.

 

 

הַיּוֹם בְּיוֹם סְלִיחָתִי בָּאתִי בְתַחַן לְפָנֶיךָ

 

מְחֵה פִשְׁעִי וְחוֹבִי כִּי-בָאתִי לְחַלּוֹת פָּנֶיךָ

 

חַזְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי וְקָרְבֵנִי בִתְשׁוּבָה לְפָנֶיךָ

 

תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ.

 

 

בּוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב מַהֵר עֲנֵנִי

 

רַחוּם בִּתְפִלָּתִי רֵיקָם אַל-תְּשִׁיבֵנִי

 

יָהּ לְמַעַנְךָ כַּפֵּר אַשְׁמָתִי וְאַל-תַּאֲשִׁימֵנִי

 

יְיָ הוֹשִׁיעֵנִי.

 

 

וְתַצִּיל עַמְּךָ מִיַּד צָרִים כִּי רַבִּים צָרָי

 

אָהֳלִי שֻׁדַּד וְכִמְעַט כִּי נִתְּקוּ מֵיתָרָי

 

בֵּין כָּל-אֻמָּה וְלָשׁוֹן נָפֹצוּ שְׁאֵרָי

 

בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי.

 

 

כִּמְעַט נָטָיוּ לַמּוֹט רַגְלֵי אֶבְיוֹנָי

 

לוּלֵי תַּנְחוּמוֹת נְבִיאֵי חֶזְיוֹנָי

 

כִּי נָמוּ צָרַי מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְיָ

 

וְעַתָּה יִגְדַּל-נָא כֹּחַ יְיָ.

 

 

קָרוֹב לְקוֹרְאֶיךָ הַטֵּה אֹזֶן וְשִׁמְעָה אֵלָי

 

צָעַקְתִּי אֵלֶיךָ מֵחַדְרֵי לְבָבִי שְׂבֹר מִלּוּלָי

 

וּפְצֵנִי וְהַצִּילֵנִי כִּי חָשְׁבוּ לִדְחוֹת מַעְגָּלָי

 

וְעֵינַי תָּמִיד אֶל-יְיָ.

 

 

סִתְרִי וּמָגִנִּי אַתָּה הוּא אֱלֹהֵי תּוֹחַלְתִּי

 

וְהַקְשֵׁב לְקוֹלִי בְקָרְאִי כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְתִּי

 

בְּיוֹם עִנּוּיִי כַּפֵּר אַשְׁמָתִי וְתַרְבֶּה מְחִילָתִי

 

כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.

 

 

קָרְבֵנוּ לִישׁוּעָתְךָ מָלֵא רַחֲמִים

 

וּזְכָר-לָנוּ אַהֲבַת שְׁלשֶׁת קְדוּמִים

 

וּתְשִׁיבֵנוּ בְּבִנְין שָׁלֵם בְּנִחוּמִים

 

אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא רַחֲמִים.

·         משורר שחי ברומא במאה ה13 וכתב שירים אמוניים