מאמר:

על הספר -לחיות בלי אמא – איך להתגבר על משברים ולהפוך לאדם עוצמתי / אריק בלום

"לחיות בלי אמא" הוא סיפור ביוגרפי מרגש המתאר התמודדות עם אובדן אם ועם אירועים טראגיים נוספים כנגד כל הסיכויים. הסיפור האישי משמש את מרסל להצגה תמציתית של כלים פסיכולוגיים להתמודדות עם מצבי טראומה קשה: "גישת האין" ו"גישת היש".

מרסל אפרת כהן, בת 34, נותרה יתומה מאם ביולוגית בגיל שמונה חודשים כתוצאה מתאונה מחרידה, חוותה גירושין של אב בפרק ב', ובהמשך חייה איבדה גם את שתי הסבתות שהיו לה כמו אם. היא גדלה בפריפריה בשכונת עוני ופשע, עברה התעללות מינית ואירועים נוספים, והצליחה להפוך לאישה עצמאית ולקיים זוגיות אוהבת.   

מרסל מבטאת תחושות אובדן של תינוקת בגוף ראשון מנקודת מבט של אישה בוגרת, כאשר במציאות לא היתה לה יכולת בגילה הצעיר לזכור את אמא שלה כפי שמתואר בספר, והזיכרונות שנותרו לה מאמא הם תוצר מסיפורים ששמעה במהלך חייה.

"אמא, אמא איפה את? למה את לא באה לאסוף אותי?" (עמוד 24).

לאחר אובדן האם, מרסל הוגדרה: התינוקת שנותרה 'לבד', למרות שהיה אבא אוהב וסבתות אוהבות ותומכות, ובהמשך גם אם חורגת אוהבת.

גילה כהן ז"ל, אמא של מרסל, חוותה דיכאון לאחר לידה ללא תמיכה, ועזבה את העולם בגיל 27 בנסיבות טראגיות, שמונה חודשים לאחר הלידה ב-23 במאי 1990. מרסל מצטטת מהאינטרנט פיסת מידע על תופעת דיכאון לאחר לידה והשפעתה על הילד, על האישה ועל כל המשפחה (עמוד 28).
סיפור החיים העצוב של האם מוצג בפרק 'קולה של אמא'. לאורך כל הספר לא לגמרי ברור האם גילה נהרגה בתאונה או שהיא התאבדה בגלל מצב דיכאוני.
"ואז הגיעה מולי רכבת... הקטר פגע בי..." (עמוד 117).

סבתא עליזה (אמא של גילה) חוותה טראומת אובדן קשה, והיה לה קשה לקבל ולהכיל את אובדן בתה הבכורה, קושי שליווה גם בני משפחה נוספים המתוארים בספר.
"אמא איבדה בעל, אחר כך בת, עכשיו עוד בת. חשבתי לעצמי: מה קורה למשפחה הזו?
זה יותר מדי, האבדות האלו"(עמוד 33).

מרסל מלווה את סיפור חוויות חייה בהסבר על שתי גישות להתמודדות עם טראומה קשה:
גישת ה'אין' - התייחסות פסימית לחיים, וגישת ה'יש' - התייחסות אופטימית לחיים,
לדוגמה: (עמוד 37): על פי גישת ה'אין' - "לקחו לי את אמא שלי. אין לי כלום".
על פי גישת ה'יש' - "אני הילדה הכי בת מזל שיש. יש לי משפחה ענקית!!!".

בכותרת הכריכה של הספר נרשם: "סיפורה (האמיתי) של תינוקת שנשארה לבד", אבל המציאות המתוארת שונה לגמרי.
מרסל מתארת ילדות מאושרת עם אמא חורגת ואוהבת, מוקפת באבא, בשלוש סבתות, הנסיכה של המשפחה. היו לה שלוש משפחות. בגיל שש מרסל נחשפה לראשונה לעובדה שאין לה אמא ביולוגית. "האדמה נשמטה לי מתחת לרגליים באחת, ולראשונה בחיי הרגשתי מרומה" (עמוד 41). בניגוד לתחושה הקשה שחוותה, אף אחד לא שיקר לה, אבל היא לא הבינה כאשר אביה סיפר לה בגיל שלוש שיש לה שתי אימהות, אחת בשמיים.
האם החורגת לא הצליחה להרות ולהביא ילדים לעולם, ולכן מרסל בהחלט הייתה הבת שלה, הבת היחידה שאותה היא גידלה באהבה. כנראה שהחשיבה של מרסל השתנתה, והיא חשה מסכנות וקנאה בחברותיה, למרות שגם לה הייתה אמא, שפתאום נראתה בעיניה זרה ועוינת.
קשה להבין את השמחה של מרסל כאשר אביה התגרש, והיא שמחה על עזיבת האמא החורגת, שהרי זאת האם שגידלה אותה, האם שלא מזוהה בשם לאורך כל הספר. רק בהמשך הבינה מרסל שהיא איבדה משפחה שלמה, ובגיל מאוחר עשתה תיקון.

 
מדוע האמא החורגת ומשפחתה לא המשיכו את הקשר עם הבת היחידה שהייתה לה?
האם על פי החוק אין לאמא החורגת זכויות של משמורת משותפת?
האם האבא גרם לנתק שבין האמא החורגת ובתו? זו התעללות בילדה קטנה.

בגיל תשע מרסל חוותה אונס והטרדה מינית מספר חודשים מצד נער במשפחתה שגילה התעניינות במיניות, ואף אחד לא ראה. זו החשיפה הגדולה ביותר בספר.
בהמשך אביה דאג לה לטיפולים אצל פסיכולוגית כדי לסייע לביטחון העצמי שלה, והיא הפכה לילדה מקובלת ביותר בבית הספר, והיו לה חברים גם בשכונה.
ה'לבד' בבית ריק, כאשר אביה כל היום בעבודה, הביא להידרדרות בגיל ההתבגרות, חיפוש אחר חום ואהבה, אהבות נכזבות, התקפי זעם, קנאה בחברות שלה וחרדת נטישה.
"וכך חוויתי אמונה המגשימה את עצמה, כנטושה תמידית" (עמוד 68).
היום יש לה זוגיות טובה עם אופק, מגורים משותפים מעל שנה, ואין מידע על אופי הקשר ביניהם.

מרסל מתארת חיים ריקניים, ללא הגדרת מטרות בחיים, ללא התמקדות בלימודים, ללא חוגים וללא חיים רוחניים. בגיל 21, לאחר שירות צבאי, שלא מתואר ורק מוזכר בספר שחרור מוקדם על רקע נפשי, מרסל הגיעה לבית ספר למשחק, חוותה קשיים, ומצאה את עצמה שוב בטיפול פסיכולוגי, שלישי במספר.
היא מתארת רצף של אכזבות וכישלונות מבלי לפרט, והתוצאה היא חיים מבולבלים ללא כיוון. "האם זה ודאי שאם אמא הייתה נוכחת בחיי הכול היה בסדר?" (עמוד 74).

בפרק 10: אובר, כפרה... מוצגת תפנית בחייה של מרסל, והיא מציגה את עצמה כמצליחנית ועשירה, ולא ברור איך היא הגיעה לזה, ואין מידע על העסקים שלה.

שפת הכתיבה יפה, ריאליסטית, וניכר שהטקסט נכתב עם המון רגש מתוך הלב והנשמה. העלילה משקפת נפש מבולבלת, לא יציבה, מחפשת את דרכה בחיים, הרבה עליות ומורדות. חסר מידע על תחנות חשובות במסע חייה. "הייתי ולא הייתי. קיימת אך לא קיימת" (עמוד 84).
הכלים הפסיכולוגיים שסייעו למרסל במאבק ההישרדות שלה מוזכרים בקצרה, ולא בדרך שיכולה לסייע באופן עצמאי לאחרים, וגם מרסל נעזרה לכל אורך הדרך באנשים מקצועיים, בפסיכולוגים.
הטקסט מלווה בשירים, אזכור סרטים וסיפורים, ובמידע פסיכולוגי מהאינטרנט.
מספר פעמים בספר מרסל מזכירה את הספר הבא: "לחיות עם אבא".

אני ממליץ על הספר לכול מי שמעוניין לחוות את התחושות של מי שחוותה אובדן של אדם משמעותי בחייה בגיל צעיר מאוד, וההתמודדות שלה עם טראומת האובדן הקשה.

"לחיות בלי אמא" מאת מרסל אפרת כהן (הוצאת סטימצקי)

מספר עמודים: 153,

הוצאת ספרים : סטימצקי,

תאריך הפקה: שנת 2024.