על האור בקצה המנהרה עם דניאלה פז אורה – תערוכת יחיד/ מארי רוזנבלום
ראיינתי את דניאלה פז אורה לפני סקירת התערוכה המיוחדת הזו.
לאורך כל הראיון, החזקתי בידיי חוברת מהודרת 30/24 ס"מ, ערוכה בהקפדה, חוברת המכבדת את קוראיה. הפקה: שוקי קוק.
החוברת מכילה מסה חיים- מלל, שירה, סיפורים, ציורים והעין לא שבעה מהמראה.
את החוברת, פז אורה מקדישה לנשים במשפחתה. לסבתה המכונה "אמי הרוחנית" אשר "אהבה אותי ללא תנאי, לימדה אותי את רזי החיים והאירה את תמימות ילדותית".. לאימה, שחלתה בדמי ימיה.
אמה כתבה לה: "לבתי דנה שאינה פוחדת להיות אשה אחרת-עצמאית נחושה, פוסעת בדרך כל כך שונה ובחזונה שוברת מוסכמות. אני גאה ומרגישה מבורכת בך."
לנכדותיה, נשים קטנות......
פז אורה כותבת על עצמה:
" נותנת מקום לחולשות ומקבלת אותן, מסכימה להיות חשופה,
לדבר על עצמי באינטימיות, מסירה קליפות העבר. סולחת לעצמי.... מקבלת את עצמי בדיוק כפי שאני: מוותרת על השיפוט, על הביקורת, רכה לעצמי.....מוצאת ערך בשקט שעולה מתוכי".
בפרק "הסיפור שלי" מספרת פז אורה על ילדותה: "הייתי ילדה שלא היו מרוצים ממנה. בדידות ופחד היו מנת חלקי". רק בגדות הנהר פגשה עצמה..."נאלצתי לעטוף רגשות כבדים בהרבה יופי חיצוני".
"בחוץ הייתי מלכה
בפנים ריקה".
"מוכשרת בטירוף, נשאבת לאומנות, מוקפת חברים, מחוזרת, מצליחה מאוד בעבודתי אך עם ריקנות עצומה. חייתי את חיי בשקר".
כשהחל המהפך בחייה, החלה להקשיב לעצמה: מוסיקה, ספרים, מורים ומטפלים. "ולבסוף חציתי את הנהר. מצאתי חוף מבטחים."
"בעין הסערה
מצאתי שקט
שומעת
את נשימותיי
נדם הרעש
שקטבה הסערה".
"לאור הבוהק
אין פנים".
"בא אהובי
בטא
חפש
מקום למרגלותיי
אל תירא
נגלה
את השתלשלות
הפריחה הזוהרת."
ועכשיו לתערוכה:
יש מקום קסום, באמת קסום - "גלרייה פרימיטיב", ברחוב יהודה הלוי 77 תל אביב.
יתכן ויש כאלה שזוכרים גלריה זו מעברה, לפני כ-30 שנים, היא שכנה בארמון יפהפה, ביפו, ליד בית החולים "דג'אני", (כיום בית חולים "צהלון").
גלריה זו שונה מגלריות אחרות. שונה בפריטיה האתניים לצד ריהוט מודרני, באופייה, בעיצוב המבנה על קומותיו, קימוריו וחללו האקלקטי.
האומנית דניאלה פז אורה בחרה להציג את אומנותה בגלריה פרימיטיב.
פז אורה היא בעלת עבר עשיר בעולם האופנה, האומנות והתרבות. ערכה את מדורי האופנה והעיצוב במגזינים "עולם האשה" ו"את" וכיום, בעלת בלוג בתחומי אופנה, אומנות, עיצוב ולייף סטייל.
בנוסף, עוסקת בציור, צילום כתיבה, מרצה ויזמית בתחום לייף סטייל ואומנות.
אשה יפה ומיוחדת, אשה, בלוגרית, אומנית יוצרת, מייצרת, יזמית, חולמת, מרצה ומגשימה.
כך היא מציגה עצמה בתערוכה:
"ההסתכלות שלי על החיים לעולם תהיה ויזואלית. האומנות עבורי היא מהות. מעולם לא הפסקתי ליצור: צבע, צליל, תדר, חומר, צילום וכתיבה הם הכלים שבהם אני מרפאה ומטפלת.
עולם הצבעים מרתק אותי בכוחו להעצים ולהתמיר חוויות אנושיות. תמיד בוחרת בצבע כדי להתמלא בשמחה.
לאחרונה פתחתי בלוג שבו אני נחשפת לעולם שממנו אני שואבת השראה. בבלוג תמצאו פוסטים מעולמי האקלקטי וחוויות מיוחדות ומעוררות עניין בתחומים אישיים ורגשיים, חידושים מעולם האופנה, האומנות, העיצוב, לייף סטייל, וינטאג' ואוכל."
ועוד מוסיפה פז אורה: "ברגעי מצוקה ולחץ בממ"ד באים רעיונות חדשים. הארונות נפתחו, אולי נלבשו פעם או פעמיים, אם בכלל: תיקים, נעליים, צעיפים, משקפיים ומחרוזות מרפאות, מעשי ידי....ביחד נרומם את הרוח ונתחדש.....".
בתערוכה זו מוצגות כ-30 יצירות אומנות בגדלים שונים. היצירות נוצרו במלחמה ובמקביל לתחילתו של שיפוץ חיצוני בבניין, בו פז אורה מתגוררת. לכן, יש בהן הד לא רק למציאות הפרטית שלה, אלא, גם למציאות הרחבה בה אנו חיים.
כל יצירה מציעה דיאלוג מרתק בין עולמות הפוכים.
ביצירתה, פז אורה עושה שימוש בארכיטיפ ה"מנהרה", כמפגש בין הפנים לחוץ ובין ישן לחדש, דרך צילום, ציור וקולאז' וכך היא מחברת בין מציאויות קרובות ורחוקות. משתמשת במצלמה הדיגיטלית שלה ומתעדת - חוקרת את המנהרה כמסלול מעבר בין מצבי קיום.
בחלק מהעבודות המוצגות יש תהליך התפתחות. בצילומים מוצג דיאלוג בין הבית והאור, הפנימי והחיצוני.
בקולאז' נוכל למצוא עיסוק בפירוק והרכבה עצמם ובציורים מוצג המצב החדש.
עבודותיה מהדהדות את תמונת המצב בבית, בארץ ובעולם. מצב בו מבנים ישנים מתמוטטים ומתפרקים ואחרים מתחילים להבנות תחתיהם.
בתערוכה ניתן למצוא חוט רעיוני המקשר בין העולמות ומצביע על תהליך של אבולוציה. אור וחושך חוברים יחדיו ומאפשרים לנו תיקון ותקווה חדשה.
פז אורה מסכמת את עבודתה: "אני נעה קדימה, פועלת באמונה ואינטואיציה, מתמסרת למעשה."
שווה ביקור.
