על הסרט לא יום ולא לילה/ מארי רוזנבלום
פסטיבל ירושליים 2024 - סינימטק תל-אביב.
סרטו של פנחס וויה שכתב את התסריט יחד עם אהרון ישראל .
הסרט עוסק במשפחה של חוזרים בתשובה ממוצא מזרחי, המנסה להתנתק מעברה ולהשתלב בקהילה החרדית האשכנזית בבני־ברק.
הבן רפאל הוא תלמיד מצטיין ועילוי, אך זה לא עוזר לו להתקבל לישיבה האשכנזית.
אמו, אהובה, מנסה להפוך את רוע הגזירה בדרכי נועם ואין מושיע.
האב, שמואל, שיפוצניק פשוט, עם אמונה גדולה, מתקשה להשלים עם הפגיעה בבנו,
בדרכו המחוספסת, הוא מנסה להיאבק בהחלטה. מאבקו גוזר על כל המשפחה נידוי, כל ילדיהם מגורשים ממוסדות החינוך של הקהילה.
התפתחות דרמטית ובלתי צפויה מטלטלת את בני המשפחה ואת סביבתם, ויורדת לשורשי אמונתם המשותפת.
הסרט "לא יום ולא לילה" עוסק במאבקם של החוזרים בתשובה להיטמע בחברה החרדית, בבריחה מעברם ובמחיר האישי שהם משלמים על כך.
שחקנים: אלי מנשה, אדם חתוכה פלד, מעיין עמרני, שמואל וילוז'ני, מיה כהן, דורית לב-ארי.
מתחת לפן האנושי שעובר כחוט השני לאורכו של הסרט ישנו הפן הקיצוני והאכזרי של הקהילה החרדית.
אפשר לומר שהפן הזה, האנושי, מתהפך במהלך הסרט והופך לפן קיצוני ואכזרי של הקהילה החרדית ומבליט ביתר שאת את המחסומים הקיימים בה, הצביעות הרוע, ועוד פנים רבות לה לתורה, לשימוש הציני שלה, ועיוות כל התום והיופי שבה.
לרגע מסוים העזתי לומר, זו בעצם "קומדיה"- אתה רוצה משהו, לך תהרוג ותשיג מבוקשך...... אתם בוודאי תאמרו כי ההערה - ההארה שלי, היא קיצונית, אך בסרט זו עובדה.
ועוד כמה מסקנות מהסרט:
מארי - הקהילה הדתית של החרדים, מתנהלת בילדים רכים כמו בסחר סוסים.
- בקהילה הדתית החרדית, המילה "צדק" הפכה לאיפה ואיפה.
- בקשות של "סליחה", "מחילה", כרוכות בכאב רב, אך אין בהם תום, הן גורמות לי, כצופה, לעיוותי בטן.
ציור: מארי רוזנבלום, ההולכים בחושך.
הסרט מתנהל באיטיות, משחקו של הילד , אדם, מעולה, גם משחקו של וילוז'ני, כרב אשכנזי, בישיבה, טוב, אך, לעניות דעתי, משהו חסר בו.
הנושא של אפליית תלמידים ספרדיים בקבלה למוסדות לימוד היא תופעה ישנה ומוכרת, עד כאב. אולם, אם היו שקיוו כי עם הזמן יצטמצמו ההבדלים בין העדות ותופעה זו תיעלם, המציאות העכשווית טופחת על פניהם בעוצמה. לא רק שהאפליה אינה נחלשת – היא אף הולכת ומתעצמת.
בשנים האחרונות מדירים מוסדות חינוך ישיבתיים, כמעט לחלוטין, תלמידים ממוצא מזרחי, וזאת בעיקר בתחילת המסלול החינוכי – בקבלה ל"חיידרים".
"חיידרים" מובילים בירושלים מקבלים היום לכיתה א' ילד ספרדי בכור, אחד בלבד (שעדיין אין לו אחים ב"חיידר"). מוסדות בשכונת נוה-יעקב בירושלים ובישוב רכסים הצפוני הגדילו לעשות והפסיקו לקבל כלל תלמידים חדשים מבתים ספרדיים (פרט ל'משפחות אצולה' ספורות שהצליחו לקבל תעודת 'אשכנזי לשם כבוד'). הדבר מותיר בעצם את רוב הילדים למשפחות בני תורה ספרדיים מחוץ לכותלי המוסדות הללו.
לא מדובר בהדרה של בן תרבות אחרת המגיע מארץ זרה ומבקש להצטרף לקהילה. מדובר באפליה של אנשים שהם בשר מבשרה של הקהילה, שלמדו באותם מוסדות, נוהגים באותם מנהגים, מנויים על אותו עיתון ומבינים את כל הקודים החברתיים הקטנים. הבסיס היחיד לאפליה של אנשים אלו הוא המוצא של אחד מהוריהם הקדמונים, שכנראה הלך לעולמו זמן רב לפני שהם נולדו.
יצויין כי יוצאי עדות המזרח שהשתלבו במעמד הביניים הישראלי אינם נתקלים הדרה בשל צבע עורם או מוצא אבות אבותיהם, לא באופן גלוי ולא באופן סמוי.
יש הטוענים כי תהליך "ההשתכנזות" הזה שלל מהם, אט אט, את השורשים והמורשת של בית אבא. מאידך, התהליך אמור
לעזור להשתלבות בחברה.
אבל, אנשים שהתנהלותם משקפת עממיות ו'מזרחיות' עדיין חווים אפליה וניכור, ואפילו נתקלים בגילויי סלידה מצד החברה הישראלית האשכנזית האליטיסטית.
אכן, החברה הישראלית עדיין אינה בשלה להכיל שונות תרבותית מתוך כבוד אמיתי, ויש לפניה עוד כברת דרך בעניין. אולם אין זו הדרה מכוונת. הטבע האנושי מתקשה לקבל את השונה והזר.
ההפרדה המתחזקת והולכת בציבור הישיבתי מטופחת באופן מלאכותי. הדרת בני תורה ספרדים ממוסדות החינוך הישיבתיים אינה משקפת עוד רתיעה מהזר ומהשונה, אלא ניסיון מכוון לייצר הבחנה פנים קהילתית על בסיס נתונים שרירותיים. מדובר באפליה לכל דבר, הממציאה באופן מלאכותי הבחנה בין אנשים שאין כל אפשרות אמיתית להבדיל ביניהם.
אפליה המתוחזקת, כשאין כלל שונות, יושבת על התפיסה שההבדל בין אנשים הוא מולד ושרירותי ובלתי ניתן לשינוי. היא רואה אצל האדם המשתייך לעדה אחרת שונות שקופה, המתקיימת אי שם עמוק מאוד – בגזע שלו, בדם שלו, בכל ההוויה שלו. וכך, אל עצם היחס המשפיל למוצא המזרחי מצטרפת גם התגית הגזענית! הרואה במזרחיות תכונת טבע העוברת בתורשה!
מוכר לכם ????
בסרט שיחק ילד ושמו אדם חתוכה פלד שהיה בעת הצילומים בן 12 וכיום הינו בן 15. הילד הפתיע אותי במשחקו האמין. כידוע שילדים גונבים את ההצגה אבל כאן נותרתי פעורת פה.
בהקרנת הבכורה פגשתי בו ובאמו. ביקשתי את רשותם לראיין את אדם.
השארתי את תשובותיו המלאות בכדי שתוכלו להתרשם.
שאלה: הבנתי שאתה רצית להיות שחקן . ספר לי מתי זה היה, בן כמה היית ואיך קודם הנושא.
"אני אדם חתוכה פלד, שיחקתי בסרט "לא יום ולא לילה". משהייתי קטן רציתי להיות שחקן. מגיל מאוד צעיר הלכתי להצגות. מאוד אהבתי סרטים, הצגות וסדרות. שהייתי בסביבות גיל 9 ביקשתי מההורים שלי ללכת לאודישנים ולהשתתף בסדרות, סרטים וכו'.
ממש ניג'זתי להם עד שהם באמת התחילו לבדוק איך עושים את זה. מצאו לי סוכנת ומאז התחלתי לעשות אודישנים והתקבלתי לכמה פרסומות, סדרות וגם למזלי תפקיד מרכזי בסרט קולנוע."
שאלה: מי לימד אותך לשחק? האם שיחקת כבר בעבר מול מצלמה?
"אני לא למדתי משחק במסגרת קבועה. מידי פעם אני עובד על טקסטים עם השחקן איתי תורג'מן. לפני הסרט עשיתי תפקידים שונים מול מצלמה."
שאלה: האם היו עוד ילדים שהגיעו לתפקיד? למה לדעתך נבחרת?
"לתפקיד שלי היו הרבה מועמדים. פגשתי את חלקם באודישנים מול הצוות המלהק. לדעתי נבחרתי בגלל שאני מאוד מתאים לדמות, קודם כל מבחינה חיצונית וכן גם הוכחתי להם באודישנים שאני מאוד מתחבר לדמות של רפאל."
שאלה: איך למדת את הטקסט? מי לווה אותך כל הדרך?
"זה היה לא פשוט ללמוד את הטקסטים, במיוחד החלקים ה"דתיים" יותר של הטקסט. אני מגיע מרקע חילוני לחלוטין. אבל לקחתי את הפרויקט הזה באופן מאוד רציני והצלחתי ללמוד את הטקסט בלוח הזמנים שהיה לי. היו לי פגישות עם הבמאי, פנחס וויה, שבהן תרגלנו את החלקים המאתגרים יותר בטקסט, כמו החלק של התפילות בטקס בר- המצווה שלי.
כמובן שההורים שלי ליוו אותי בימי הצילומים. בכל זאת הייתי בן 11 וחצי כשצילמנו את הסרט... J וגם צוות הסרט מאוד תמך ועזר והיה מאוד מקצועי."
שאלה: איך הרגשת כשסיימת את תפקידך בסרט?
"כשסיימתי את תפקידי בסרט הרגשתי עצב כי זאת הייתה חוויה מאוד טובה ומעצימה. אבל, גם, הרגשתי שמחה גדולה שעברתי את החוויה הזו שהינה מיוחדת בגיל כזה צעיר. בתום ההפקה נערכה מעין "סעודת סיום" לצוות והיה מאוד מרגש לשמוע את הפרגונים מצד הבמאי ושאר השחקנים האדירים שאני שיחקתי לצדם."
שאלה: בסרט יש לך הרבה שתיקות. כשאתה שותק בסרט על מה אתה חושב?
"בזמן השתיקות בסרט אני מאוד מרוכז. אולי לא הוצאתי מילים מהפה, אבל הייתי צריך להביע מצב רגשי או נפשי. אז אולי לא דיברתי אבל בתוך המוח שלי הייתי מאוד ממוקד."
שאלה: האם תרצה להמשיך לשחק?
"אני מאוד רוצה לשמור את המשחק בחיים שלי. אני עדיין הולך לאודישנים ומקווה לקבל בקרוב פרויקטים מעניינים. כל זה לצד הלימודים שלי בתיכון. הלימודים אצלי זה בעדיפות גבוהה ואני משקיע בלימודים. אני מאמין שזה שאני טוב בלימודים עוזר לי מאוד להתפתח גם בתור שחקן."
שאלה: האם זה התנגש עם הלימודים?
הצילומים לא התנגשו עם הלימודים. הסרט צולם בחופש הגדול. בד"כ כל הפרויקטים שעשיתי היו לאחר יום הלימודים או בחופשות מבי"ס.
שאלה לסיום: ספר עוד משהו, כל מה שבא לך. אפילו בדיחה.
כשהצטלמתי לסרט הזה, סיפרו אותי כמו ילד דתי. אז הלכתי במהלך חודשי החופש הגדול עם כובע מצחייה כי מתחת לכובע הייתי כמעט קירח - באמצע הראש ובצדדים גידלתי פיאות קטנות. לילד חילוני כמוני, זו הייתה "פאדיחה" גדולה להסתובב ככה בחוץ. מזל שהייתי עסוק בצילומים J.
הסרט שווה צפייה ומחשבה.
תהנו
