מסה:
מיניות/ ארן פטיניקין
ההסכמים שאנו חותמים הם מאוד רומנטיים, מאוד נאיביים ולעתים חסרי בסיס. אנו מתעקשים להשתמש בשפה של רגש במקום שראוי שיהיה בו רק תועלת והיגיון. אנו חיים בבורות גדולה, וקשה לנו לעכל עד כמה מעט מגע יש לנו עם התדר המקראי הקרוי גם 'אהבה'. התרבות העניקה ליחסי מין משקל רב, כי שם נידמה שיש לנו את המגע הלוהט ביותר עם התדר הנשגב. אומנם מין מהנה ומרגש, אך סוד האהבה עדיין נסתר מאתנו, והוא לא מתגלה באף אחד מספרי התנוחות.
המפגש המיני הוא העונג הגדול ביותר שאנו חווים במציאות הגשמית. אך מה סודו? כדי להדגיש את עוצמתו של האקט המיני, חז"ל ציינו: "שלא עבדו ישראל עבודה זרה, אלא כדי להתיר עריות”. הרמב"ן בסיפרו "דעת קדושה", מדריך את בנו במיניות. הוא רואה באקט המיני חמש יסודות: מזון, זמן, אנרגיה, כוונה וקדושה. אם אדם מחובר לחמשת האלמנטים הללו בהרמוניה, אז נפלט הזרע במלוא עוצמתו ובהתאם גם עוצמתה של ההנאה המינית. הנאה היא תחושה של סדר, הרמוניה ושלמות; אותה תחושה שמקבלים ממעשה אומנות. באקט המיני, בזרע יש את מיץ החיות, תמצית המהות של הגבר ושל החיבור לאישה. הרמב"ן מדגיש את דמיון האקט המיני לתחיית המתים ולעולם הבא. האדם אמור, באחרית הימים, להגשים את ייעודו ולהיות שלם ואותנטי.
למרבה הפליאה מתברר שכל תחום האקט המיני שוכן במחוזות החיכוך. באופן הפיזי זה די ברור ובוטה, אך כל עולם הרגש והמחשבה הנלווה למין, גם הוא חיכוכי ולעתים נדירות הוא מתעלה מעל רמת החומר. כל תחום המין פועל על פי חוקי החיכוך הפשוטים של הפיזיקה: גוף מקבל איזה דחיפה, הנעה כלשהי, והוא מתגלגל עד שהוא נעצר כתוצאה מהחיכוך; כך בדיוק עובדת התשוקה המינית שלנו. כלומר כל תשוקה מינית בהדרגה דועכת; היא מתחילה ברמת ריגוש גבוהה, ואט אט מצטננת והופכת למובן מאליו. לכן קשה מאוד לשמור לאורך זמן על להט מיני. זאת כמובן עובדה מאד מקוממת, הרי לא יתכן שכל מה שיש בנו הם תהליכים חיכוכיים מכניים! מה אין בנו רוח?! בתרבות שלנו מתייחסים אל מין כמו כאל חפץ, כאל דבר שאמור להביא תועלת. לכן בעברית אחת הדרכים לבטא תשוקה היא להשתמש בשורש ח.פ.צ.. מתברר שהתפיסה שלנו נטועה כל כך במושגים גשמיים, עד שגם ההתייחסות שלנו לרוחניות היא חומרית, וכי איך יכול להיות אחרת?! יתכן שלכן המילה 'חומר' מכילה את אותיות 'רוח.
