שיר:

ברחוב/ צדוק עלון

בָּרְחוֹב

רָאִיתִי אֵם אוֹחֶזֶת

בִּכְתֵפֵי בִּתָּהּ

וְהוֹלֶכֶת מֵאֲחוֹרֶיהָ

חָשַׁבְתִּי כִּי הֵן מְשַׂחֲקוֹת

כַּדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ הוֹרִים מְשַׂחֲקִים עִם יַלְדֵיהֶם.

הֵן חָלְפוּ עַל פָּנַי

וְרָאִיתִי כִּי

הָאֵם  עִוֶּרֶת הִיא

וְזוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ בִּתָּהּ מוֹבִילָה אוֹתָהּ בַּדְּרָכִים.

לֹא חָלְפָה שָׁעָה קַלָּה

וּפָגַשְׁתִּי בָּהֶן שׁוּב

וְרָאִיתִי כִּי טָעִיתִי –

הַבַּת הִיא עִוֶּרֶת

וְכָךְ הָאֵם מְכַוֶּנֶת אוֹתָהּ בַּדְּרָכִים.

מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ אֲדֹנָי

חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי

שֶׁאֲחִיזָה אַחַת

הֶעֱנַקְתָּ לְאֵם וּלְבִתָּהּ

שֶׁבָּהּ הֵן יְכוֹלוֹת

לְשַׂחֵק הָאַחַת עִם חֲבֶרְתָּהּ

וְגַם לְהִוָּשַׁע הָאַחַת בִּידֵי רֵעוּתָהּ.