ביקור בספרייה הלאומית עם פרנק קפקא/ מארי רוזנבלום
אחרי ביקור ב"מכון גנזים" בבית אריאלה הסתקרנתי ובאתי לספריה הלאומית בירושלים.
"מכון גנזים" של אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל הוא ארכיון הספרות העברית הגדול בעולם. נשמרים בו כ-900 אוספים ארכיונים של סופרים, משוררים, מחזאים, הוגים, עורכים ואנשי עט מסוף המאה ה-19
ועד ימינו.
זהו אוסף מרכזי ענק ועשיר המשקף את היצירה העברית המודרנית ואת תולדות התפתחות התרבות והיצירה לצד היסטוריה של העם היהודי בארץ ובעולם. בין היוצרים שארכיוניהם נשמרים ב"גנזים" - י.ל. גורדון, שאול טשרניחובסקי, יוסף חיים ברנר, יהודה בורלא, לאה גולדברג, זלדה, יונה וולך, ז'קלין כהנוב, אבות ישורון, ויהונתן רטוש.
שמורים בו: כתבי יד, מכתבים, מסמכים אישיים שונים ותמונות וגם אוסף הקלטות ייחודי. שמורים בו גם כתבי יד ומכתבים של סופרים שנספו בשואה ובהם דוד פוגל, הלל צייטלין ושמעון דובנוב.
"הספרייה הלאומית" החדשה נמצאת ברחוב קפלן 1 ירושלים ליד גן הוורדים, משרדי הממשלה.
בספרייה 11 קומות, חלקן תת קרקעיות.
את הספרייה תכננו האדריכלים השוויצים זוכי פרס פריצקר, הרצוג ודה מרון, שאחראים על מבני ציבור מפורסמים רבים כמו הטייט מודרן בלונדון ובניין האלבפילהרמוני בהמבורג.
הספרייה הלאומית החדשה היא מבנה הציבור המוקפד שנבנה אי פעם בישראל. זהו אייקון אדריכלי מרהיב ויוצא דופן בישראל.
לאחר קום המדינה נחקק חוק המחייב כל מי שהוציא לאור פרסום בישראל למסור חינם לספרייה הלאומית שני עותקחיפ של הפרסום בתוך חודש ימים מיום הופעתו.
ב-18 בדצמבר 2000 אושר בכנסת "חוק הספרים".
חוק זה מנסח מחדש את חובת מסירת העותקים, ומכיל אותה גם על פרסומים שאינם מודפסים על נייר. חוק הספרים מצמצם את חובת ההפקדה בגנזך המדינה ובספריית הכנסת ומציב את הספרייה הלאומית כספריית ההפקדה העיקרית בישראל.
הספרייה הלאומית מקבלת את הפרסומים הנמסרים במסגרת החוק ללא הבדל שפה, מדיום, נושא, או איכות ואינה מפעילה עליהם כל שיפוט ערכי או אידאולוגי.
הספרייה משמרת את הפרסומים לדורות הבאים כתיעוד של התרבות הישראלית הכתובה, וערבה לכך שהם יהיו זמינים לציבור גם שנים רבות אחרי שאזלו מן השוק.
יש בה אולמות קריאה: אולם הקריאה הראשי ובו אוספי ישראל, יהדות, מדעי הרוח, אסלאם וגרשם שלום. צוות ספרני האולם עומד לרשותנו: כמו גם ספרני הייעץ, חדרי הצילום ומקראות מיקרופילם.
בארכיונים ניתן לעיין בארכיוני מוסיקה ובתצלומי כתב היד. הספרים הנדירים עדיין אינם נגישים.
ניתן לקבל הדרכה במקום תוך תיאום מראש ובעלות מינימלית. כמו כן ניתן להיכנס וליהנות מהמקום ללא הדרכה וללא עלות.
יש קפיטריה.
יש תערוכת קבע בספרייה באולם חדשני ואפוף מסתורין ששומר על הדיו העתיקה, מוצגים בו כמה מהפריטים הכי יקרים וחשובים של עם ישראל.
כיום מתקיימת תערוכה יפהפיה על קפקא: גלגולו של סופר.
פרנץ קפקא (1883-1924) היה סופר יהודי, יליד פראג, שכתב בשפה הגרמנית ונחשב לאחד מגדולי הסופרים היהודים בעת החדשה של המאה העשרים.
פרנץ קפקא חווה תחושת ניכור תרבותי ודתי שלעיתים קרובות מצאה את דרכה אל כתביו. הוא נאבק בתחושות של בידוד ועקירה , נושאים שניכרים בציטוטיו.
יצירתו של קפקא מתאפיינת בהצגתם של יחידים חסרי אונים, הנקלעים למצבים משונים וחסרי פשר מתוך התנגשות עם כוחות בירוקרטיים וחברתיים, עלומים ומרוחקים הרומסים אותם.
לפרנץ קפקא ציטוטים נפלאים ומעצימים – הציטוטים של קפקא ידועים באמירותיו העמוקות, לעיתים קרובות נראות כסתמיות, משקפים את השקפתו המורכבת, המופנמת, ולעיתים קרובות, העגומה, על העולם. דבריו חורגים מעבר ליצירתו הספרותית, ומציעים הצצה לאישיותו, לרעיונותיו ולחברה שבה חי.
קפקא רומז שקריאת ספר יכולה לשמש כזרז, לנפץ את הים הקפוא ולשחרר את המחשבות והרצונות הפנימיים ביותר שלנו. קפקא האמין שלספרים יש את היכולת להעיר ולאתגר את הדעות הקדומות שלנו, מה שיוביל בסופו של דבר לצמיחה אישית ולשינוי, כשם, שגרון יכול להיות כלי כוחני ועוצמתי. לספר יש פוטנציאל לחדור לעומק המוח והלב שלנו, לעורר רגשות ולעורר התבוננות פנימית.
הציטוטים של פרנץ קפקא ידועים בחקירתם של נושאים קיומיים, תוך התעמקות בשאלות היסוד של הקיום האנושי ומקומו של הפרט בעולם.
בציטוטיו ישנה התעמקות על אוטונומיה ואינדיבידואליות. הדמויות שלו, לעיתים קרובות, מסובכות במערכות מדכאות או מתמודדות עם מכשולים בלתי עבירים. הוא מתעסק במוסד האבסורד ובחוסר ההיגיון שבקיום.
ציטוטי קפקא:
"יש תקווה אינסופית....אבל לא בשבילנו."
"ספר צריך להיות הגרזן לים הקפוא שבתוכנו."
"אהבה היא, אחרי הכל, סוג של דעה קדומה."
"אני כלוב בחיפוש אחר ציפור."
"אלוהים נותן את האגוזים, אבל הוא לא מפצח אותם."
דוגמא לסיפור של קפקא "הגלגול" : אדם עובר גלגול ונהפך לג'וק. האירוע שובר שבירה מוחלטת של המציאות, אך, המשפחה העירונית, ממעמד בינוני נמוך, ממשיכה באורח חייה השגרתי, חרף האירוע החריג.
בתיק העיזבון של פרנץ קפקא נמצאה מחברת שחורה שאותה מילא בציורים. בסוף המחברת מופיע פרגמנט ספרותי בכותרת "הנסיעה-אינני יודע".. הפרגמנט מתחיל במילים "כך היא ישנה, אני לא מעיר אותה".
פרנץ קפקא ביקש מחברו הטוב מקס ברוד לשרוף את כתביו לאחר מותו. חברו החליט לא לשרוף את העושר הספרותי הזה וכך זכינו להינות מעולמו הקסום.
כל זה נמצא בספריה הלאומי בירושלים.
תהנו.
