סיפור:

הצלם/משה ויג

מדי פעם, אפילו כל כמה ימים, שתנאי מזג האוויר מאפשרים זאת והים הוא נוח עד גלי. אני נוהג להעמיס על עצמי את ציוד הדייג ויורד אל הים, צועד לאורך חופיו החוליים ולתור אחרי "בור", "זרם חוזר" או "ריף" שבהם הסיכוי לדוג דגים הוא גבוה במיוחד. בעודי עומד על החוף עם החכה בידי, ממתין לדג שיבוא לנגוס בפיתיון, הוא הופיע - הצלם.

אני לא יודע את שמו, אבל על פי מה שסיפר לי, מקצועו צלם אירועים. למדתי מדבריו שהוא נוהג לרדת כל יום אל החוף חמוש במצלמה ולצלם את הים, ציפורים ואת החוף הפושט ולובש צורה כל פעם שיש גאות או שפל או סערה.

הצלם הוא גבר בשנות החמישים  של חייו לבוש בבגדים פשוטים, כאלה שהולכים איתם לים, תמיד חמוש במצלמה. שערו כבר התחיל להלבין, ניצני זיפים מעתרים את פניו וכרס קטנה מפארת את חזותו. חזות של  אדם רגיל. אדם מהישוב. כזה שלא תזהה אותו באם יחלוף על פניך ברחוב.

כיוון שחובב צילום אנוכי מצאנו לנו שפה משותפת. בכל פעם שהצלם היה עוצר לידי היה מראה לי את התמונות שצילם וגם תוך כדי כך היה נותן לי טיפים על מקומות בהם יש דגה בשפע.  לשאלותי היכן הוא מפרסם את תמונותיו הוא ענה שאינו נוהג לעשות כך וגם אינו נוהג לעבד באופן דיגיטלי את תמונותיו. מדבריו למדתי שאין לו עסק משלו ושהוא מצלם ארועים עבור צלמים אחרים.

את סיפורו כפי שסיפר לי בעומדנו על החוף אפרוס כאן לפניכם כפי שסיפר לי אותו, בשפתו, מבלי להעמיק בדברים, מבלי לתקן את הלשון ובלי עריכה. התישבנו על סלע בחוף והבטנו אל הים. השמש כבר עמדה לשקוע וצבעה את השמים בצבעים של אדום צהוב וכתום. הצלם חיכך בגרונו ואמר: " פעם היה לי סטודיו גדול לצילומי דוגמנות. כל הדוגמניות הכי נחשבות והכי יפות רצו להצטלם אצלי ורק אצלי. אני השתמשתי ברקעים ובשיטות תאורה שהוציאו את הדוגמניות הכי יפות והכי סקסיות. מעולם לא הזדקקתי לפוטושופ כי לא עסקתי בצילום דיגיטלי. רוב הצילומים שבצעתי היו צלומי ערום. חלק מהדוגמניות שהצטלמו אצלי התפשטו ללא שום בעיה. חלק אחר בעיקר הצעירות והבלתי מנוסות מבינהם לא הסירו את בגדיהם בקלות. היה צורך בשכנוע. היתה לי אסטרטגיה פשוטה. בתחילת הצילומים עוד לפני שהדוגמנית עלתה לסט. היינו יושבים לשיחה על איך ומה נעשה ביום הצילומים הזה. בתחילה הייתי מוזג לדוגמנית ״הביישנית״ כוס יין משובח ומשוחח איתה על יחסה למין ומה היא אוהבת בסקס וכך לפתוח את נפשה לנושא וגם להדליק אותה. על הסט הייתיי פותח את הצילומים כאשר הדוגמנית לבושה בבגדים שהבאתי לה ומבצעת את הפוזות המקובלות.  וככה החלפנו בגדים כשבכל פעם הבגדים הם יותר ויותר חושפנים עד שהגענו לשלב הבגדי ים או ללונז׳ארי. אז הייתי מבקש ממנה לפתוח את החזיה וכדי לעודד אותה הייתי מוריד את החולצה והמכנסיים ואומר לה אין מה להתבייש, תראי גם אני בלי בגדים וכך פשטנו את הבגדים ונותרנו ערומים בסטודיו כמו אדם וחווה. המצלמה ירתה צילומים בצרורות והאוירה הייתה מתחממת לאט לאט עד שהדוגמנית הרגישה בטוחה בעצמה ובגופה וכך יצאו הצילומים הטובים ביותר.

אני לא אשקר, הייתי אז צעיר בעל גוף שרירי ומצויד היטב וסשן הצלומים היה נגמר בדרך כלל בסקס סוער. וככה הם היו ממשיכות לבוא ולחזר. מעולם לא כאפיתי את עצמי על אף אחת מהם. וכך גם קרה שהתאהבתי והתחתנתי עם אחת מהם. אבל זה לא היה סוף הסיפור. הבגידות שלי המשיכו עד שהגיע ה me too. אחת הדוגמניות התלוננה עלי על הטרדה מינית, דוגמניות אחרות הצטרפו. טורי הרכילות מלאו. הפכתי להיות מוקצה. הסוכנויות פסקו לשלוח אלי דוגמניות לקמפיינים של אופנה. בנוסף, השימוש בפוטושופ ובצילום דיגיטלי נעשה מבוקש יותר ויותר. הדוגמניות שעדיין שהצטלמו אצלי לבוק דרשו צילום דיגיטלי ופוטושופ. סירבתי להשתמש במצלמה דיגיטלית. דבקתי בדרכי והאמנתי שאני הצלם הטוב ביותר בשוק. ומנסה לשכנע אותם שהתמונות שלי יותר טבעיות ואמיתיות מהתמונות המעובדות. אך ללא הועיל.

בדיעבד, ורק עכשיו אני מבין זאת, כי בגלל התלונה שהסתיימה ללא חקירה משטרתית וללא תביעה משפטית, ובגלל התעקשותי לא לעבור לצילום דיגיטלי ולא להתפתח ולהתקדם ברוח הזמן, גרמו לנפילת הסטודיו שלי. צלמים צעירים ששלטו בתחום הצילום הדיגיטלי ופוטושופ השתלטו על השוק והפכו לסליברטאים. והדוגמניות נטשו אותי אחת לאחת. הן גם היו פחות מושלמות מהדור הקודם. מה שלא נתן להם הטבע ניתן להם ע"י הפוטושופ. וכך מצלם סלב הפכחתי להיות פסאה. הדוגמנות התרחקו ממני ממש כמו מאש. מספר ההזמנות לצילומי אופנה הלכו ופחתו עד שנעלמו כמעט לחלוטין. לא חלף זמן רב ונאלצתי לסגור את הסטודיו. כל חברי עזבו אותי וגם מי שהייתה אישתי עזבה אותי עם הילדים. אבל אני, לא נכנעתי לקדמה ולא שיניתי ממנהגי. כמו שבלול התכנסתי בתוך עצמי.

כדאי להעסיק את עצמי אני הולך כל יום אחר צהרים לים ומצלם נופים שקיעות קסומות ציפורים וגם אנשים שפוסעים לאורך החוף, דייגים, מתעמלים, נשים שמפקירות את גופן לשמש המלטפת של לפני השקיעה. למחייתי,  אני מצלם מדי פעם בר-מצוות, חתונות  וארועים.

תראה, אמר לי, "יכולתי לקנות ציוד חדיש לקחת לי עוזר שיעשה פוטושופ ולהתחיל לבנות את עצמי מחדש. אבל עייפתי, טוב לי ככה בחיים שיש לי, ללכת כל יום לים לצלם את מה שאני אוהב ללמוד את הטבע דרך עין המצלמה ולצלם אירועים למחייתי.

מאסתי בחיי הזוהר, למדתי להסתפק במועט, להנות מיפי הבריאה ולקבל הדרכה מאבינו שבשמים."

כשאמר זאת נשא את ראשו אל עבר השמים קם ממקומו כדאי להמשיך בדרכו. אתה יודע אמר לי: "נסה ללכת בערך שלוש מאות מטר צפונה יש שם בור שבו תפסו היום הרבה דגים גדולים." והלך לדרכו לא לפני שצילם קומראן שט על מי הים לאור השקיעה.

סוף