מאמר:

על הספר הרחבת המבט- חגית בת-אליעזר/איריס שפירא ילון

חגית בת-אליעזר היא משוררת ייחודית ודייגת שירה מנוסה, הכותבת בקצב אולימפי, מדי 4 שנים היא מוציאה לאור ספר. החודש יצא לאור ספרה החמישי – הרחבת המבט, בהוצאת ביטאון שירה בעריכת ד"ר אורן עילם, הספר זכה לתמיכת קרן רבינוביץ'.

הספר אינו שגרתי. הגרפיקה הייחודית ניכרת מיד בכריכה הכפולה – רקע שחור מארח צורות גיאומטריות באדום ולבן, באיורים לדפי השערים, ולדף ההקדשה "לכבוד אמיצי הרוח". פונטים מקוריים יפהפיים עוצבו במיוחד לכתוב על הכריכה ולכותרות בולטות בתוך הספר. בגב הכריכה – רק שיר, שאינו כלול בספר, ללא כל מלל – היוצרת משאירה את הבמה כולה לשירה. וזה השיר, "הדרך":

"משליכה חכות/ ובלי לחכות/ מסלולי הולך וחג/ יש שחוזרות עם דג"

הספר "הרחבת המבט" משליך חכות לים החוכמה הגדול ונוגע במגוון נושאים כמו: אהבה, זהות, סביבה, יצירה, חיים ומוות. נוגע ומתמודד גם עם השנה האחרונה הקשה במדינה, השפעת המלחמה והשכול, ומזמין את הקורא להרחיב את מבטו. שמות השערים: אתה ואני, ראיית האחר, האדם והטבע, תמונות משפחה, שנים, בשדה היצירה, שנת בלהה, המלחמה הזאת.

שירים רבים עוסקים בשאלות של זהות – מי אנחנו ומה מקומנו בעולם? המשוררת מביאה לידי ביטוי את המאבק האישי והחברתי, השתייכות וניכור. בשירתה, שואלת שאלות נוקבות על מקומנו בחברה ועל הצורך להבין מי אנחנו מול האחר. למשל בשיר "בת הים", מתוך השער "תמונות משפחה":

"לילדיי אהיה מגדלור/ לחברי – חוף מבטחים/ ומי לי בסערה?/ הטיפול כמאז המבול:/ אשטח צרותיי על מפרש הדף/ ואשיט בבקבוק ספרי"

דרך הדימוים של "מגדלור" ו"חוף מבטחים", בהם היא מגדירה את תפקידה כאם וכחברה, אך לא שוכחת להרהר על מקומה האישי בסערת החיים. המשוררת מזמינה אותנו לחשוב על מקומנו בחברה, על השפעת הסביבה על הזהות האישית, מתכתבת עם השיר בגב הכריכה במוטיב הים והתקווה, ומזכירה לקוראים לחפש ולמצוא את קולם.   

אחד הנושאים המורכבים הנוגעים לחיים הוא המפגש עם המוות. המשוררת מצליחה ללטש את הרעיון הזה בצורה אינטליגנטית מרגשת, כשהיא מדברת על אובדן, זיכרון, והמשך החיים לאחר פרידה. מרתקת ההתבוננות האמיצה על משמעות הקיום. השירים מחזקים את ההבנה שהחיים הם בו זמנית מתנה ואתגר, וכל רגע הוא הזדמנות לצמיחה. אחד השירים בספר שמשלב את שלושת הנושאים הללו, הוא השיר "אבא-חייל" מתוך השער "המלחמה הזאת":

"אבהות צעירה בעת מלחמה./ עוטפת ילד קודח מחום/  במשמרת הבוקר,/ ומתייצבת לשמירה הלילית/ על היתכנות העתיד/ לכל הילדים כולם."

בשורות בודדות, היא נוגעת בכאב הקולקטיבי ובוחנת את השפעת המלחמה על חיי היומיום, על האבהות ועל התקוות לעתיד. השיר מציג את הדואליות של החיים – טיפול בילד חולה בשעות היום, והתייצבות לשמירה בלילה. וממחיש כיצד החיים האישיים והלאומיים נשזרים זה בזה.

אהבה בשיריה, היא חוויה בשלה מורכבת הטומנת בחובה כאב ופרידה, בפרספקטיבה של מי שעברה דרך בחייה. המשוררת מציגה את הדינמיקה שבמערכות יחסים, את המתח בין הקירבה לבין המרחק. השירים נוגעים ברגעים של מגע רגשי ופיזי וכן באובדן ובגעגוע. מבטאים את ההיענות לקסם האהבה לצד הפגיעות, ממחישים דרך דימויים וחיבור לטבע, את הכוח שמעניקות מערכות יחסים. כפי שמבטא שירה "כן לאוהבים" מהשער "אתה ואני":

"האביב נוחת עלי/ בדמות זוג חסידות/ שחזרו לקנן/ בשדה ראייתי/ מדמה שהשמיכה הקלה/ ששולחה אלי וטרם הגיעה/ סוככת בכנפיה/ על זוג אוהבים."

אינני מבקרת שירה, אך אני קוראת נלהבת. המשוררת חגית בת-אליעזר משתמשת בשפה עשירה ופואטית, עם דימויים מרהיבים שמאפשרים לקוראים להפליג עימה על מפרשי הדפים ולהתחבר למגוון רגשות. השפה שלה ציורית וזורמת, מה שמקנה לשירים תחושה חיה, מלהיבה ואותנטית. השימוש באנלוגיות, מייצר תמונות חזקות, ומשלב בין פרטי חיים יומיומיים להגות ותובנות פילוסופיות. כתיבתה החכמה, נוגעת ומזקקת נושאים מורכבים במבט חד ומעמיק, בשפה עשירה תוך שילוב רגש, ברגישות לשונית ודיוק מחשבתי. המשוררת מייצרת בספרה תמהיל מעניין של כתיבה לירית ומודרנית.

"הרחבת המבט" הוא ספר מקורי, העוסק בתובנות פילוסופיות, חברתיות ותרבותיות, תוך שהוא מציג רעיונות מתוך עולם הספרות, האמנות והחיים האישיים. המשוררת מרחיבה את המבט לא רק על נושאים כמו אהבה, זהות ושכול, אלא גם על הקשר שבין האישי לקולקטיבי, בין הרגשי לרציונלי. בסבלנות של דייגת מנוסה, היא מזמינה קוראים לעצור ולהרהר בשאלות יסוד, ואולי מי מהם יעלה בחכתו דג.

הספר נגע בלבי, והציע לי, נוסף על חוויית הקריאה, הזדמנות לעצור ולהרחיב מבטי. כשמו כן הוא, הספר בהחלט מעודד הרחבת מבט – פנימה והחוצה: על עצמנו, על הסביבה, על אנשים אחרים, על קשרים ונסיבות, על תפיסות עולם. המשוררת מצליחה, דרך שירים, להאיר זוויות לא שגרתיות על נושאים מוכרים ולפתוח אפשרויות חדשות להתבוננות. החוטים העדינים שהיא שוזרת בשיריה, העשויים חוויות אישיות והגות אוניברסלית, מייצרים רשת רחבה ומרתקת.

הבחירה בפונט, בכריכה ובעיצוב הגרפי מהווים חלק בלתי נפרד מהחוויה הספרותית עצמה. רקע הכריכה השחור מסמל אולי את הפן האפל והעמוק שהשירים נוגעים בו, תוך כדי שמירה על אלגנטיות ותחכום עם הניגוד ומשחקי הכוח בין האדום והלבן. האיורים המופיעים בדפי שערי הספר, מוסיפים ממד ויזואלי לשפה הפואטית, ומאפשרים להעמיק בחוויה על כל רבדיה. ועל כך תודות למעצב ולמאייר המוכשר רועי חייק.

הספר מסתיים בשיר בשם "לזכור" מהפרק "המלחמה הזאת", והנה קטע ממנו:

"זה בא מדבר קטן/ חולצה שלא נלבשה/ תלויה על קולב יתום:/...ארון משנה יעוד/ כבר לא לבגדים יותר./ חייל מילואים נצחי/ נישא על כתפי פלוגה/ וכך ממשיכה לחיות..."

חגית בת-אליעזר היא משוררת ישראלית חרוצה, חכמה וייחודית, המשלבת יצירתיות והקפדה על דיוק. שיריה מתאפיינים באותנטיות וביכולת לגעת בנושאים עמוקים ברגישות רבה, להושיט יד לקורא ולעורר שיח. כתיבתה נושאת מטען אישי עמוק, אך היא מצליחה לפנות למעגלים רחבים יותר של חוויות אנושיות אוניברסליות. היא רבת פעלים, מתרגמת, עורכת שירה, מבקרת קולנוע ותיאטרון. בנוסף על עבודתה כמהנדסת בהיי טק, היא אמא לחמישה ילדים, אשר מגיעה כבר עשר שנים מחיפה לתל אביב להפעיל את הסלון הספרותי בדיזינגוף סנטר. בהם מתקיימים מפגשים מפעימים באינטימיות שלהם, מגוונים מאוד ומרחיבי לב.

ספריה הקודמים: השקת ספינת צפייה 2008)), התנסויות (2012),  בעזרת חברים  (2016), כח משיכה (2020) וכעת מצטרף אליהם: הרחבת המבט (2024).

נוכחותה הפעילה בסצנת הספרות הישראלית – אם דרך כתיבה, עריכה, ביקורת או הפעלת הסלון הספרותי, מעידה על מחויבותה לקידום השיח הספרותי והתרבותי בארץ.

הספר "הרחבת המבט" אינו רק אוסף שירים, הוא קריאת התעוררות למסע דיג אישי וקולקטיבי, המציע להשיט חכות של תקווה באוקיאנוס העידן הנוכחי הסוער ובלי לחכות, לקיים שיח אמיץ, במבט רחב על החיים ואתגריהם. מומלץ בחום לאוהבי שירה, לאלו השואפים להרגיש חלק מהקשר רחב יותר ולמי שמחפש חוויית קריאה, המאתגרת את המחשבה ומעוררת את הרגש.

מאת: איריס שפירא ילון, נשמה סקרנית המגיעה מהעולם העסקי, שהחלה לכתוב שירה פתאום באמצע החיים. בשנת 2023 יצא לאור ספר שיריה הראשון 'כל שלמדתי, למחוק – זר פראי, בעריכת טל איפרגן, בהוצאה עצמית. ספר שני בכתובים. 

לרכישת הספר: