מסע בקברי צדיקים / ד''ר איילה חג'ג'

אומן, עיר בלב אוקראינה, הפכה למוקד עלייה לרגל עבור רבים המבקשים התחזקות, התעלות וקרבה לאלוהים. באומן ,שוכן קברו של רבי נחמן מייסד חסידות ברסלב. דמותו של רבי נחמן מברסלב, מגדולי החסידות, ממשיכה להוות מקור עניין והשראה, מגדלור של אמונה ושמחה גם אחרי פטירתו..

שנים  תכננתי להגיע לאומן, להתוודע לקסם ולחוויה המיסטית שמספרים עליה כל כך הרבה. דמותו של רבי נחמן ריתקה אותי במיוחד – גאון חסידי שנפטר בגיל צעיר אך הותיר חותם רוחני עמוק שממשיך להדהד עד ימינו. ואז, יום אחד, פנתה אלי חברה יקרה שמארגנת טיולים וביקשה שאצטרף אליה לקבוצה ייחודית שהיא מוציאה.

בתחילה דחיתי את הרעיון על הסף, באומרי: ''אם בעתות שלום לא עשיתי זאת, הרי שאין סיכוי שאעשה זאת כעת כאשר אוקראינה מצויה במלחמה, הרי זה בבחינת חוסר אחריות משווע ...'' 

הטיסה מנמל התעופה בן גוריון לקישינב ,ארכה שעתיים וארבעים וחמש דקות.

שם בשדה המתין לנו אוטובוס ויצאנו  לדרך , שהצפי בזמנים רגילים  הוא שלוש שעות נסיעה משם לאומן. אך כאמור, לא בעתות מלחמה, שהתנאים שונים לגמרי,

היות ועלינו לעבור דרך  ''מעבר הגבול '' המדובר של מולדובה.

המדריכה נתנה סקירה על אומן , ועל דמותו של רבי נחמן, מה שהגביר בקרב הקבוצה את תחושת ההתלהבות  והרצון כבר להגיע למקום היעד.

השעה הייתה כבר שעת ליל, הנהג עמעם את אורות האוטובוס,

וניסיתי לנמנם מעט , אך הרגשתי מעין דריכות פנימית,

 ותחושת התרגשות מסוג פחות מוכר,

שרק הלכה וגאתה בי עם כל דקה שעברה,

כך באווירה של חשיכה בחוץ, גשם מידפק על חלוני, וליבי הולם כמעט בהלימה אליו,

התרוצצו  בראשי מחשבות, כיצד זה, יהודי צדיק שלא הכרנו, שנפטר לפני כמאתיים שנה, ובכלל קבור בארץ אחרת, גורם לנו לרצות להגיע אליו ובעצם מסוגל להשפיע על רבים, גם דורות לאחר פטירתו?

הגענו בשעת ליל מאוחרת,נכנסנו בשערי המקום, גילינו מבנה מואר וחם, כנראה שזה המבנה היחיד באומן

שהאור דולק בו 24/7 וזה בולט שבעתיים על רקע העלטה השוררת בכול.

המקום מזמין , כמו בית חם המורגל לארח, הערוך ונכון לקבל את אורחיו בזרועות פתוחות  , בכל עת ובכל שעה, בכל ימות השנה.

מאובזר במיחמים ענקיים בכניסה, קפה תה סוכר, מאות כוסות, הממתינים לאורחים הבלתי פוסקים.

משמאל , שביל כניסה למתחם הגברים.

מימין שביל נוסף בו מקום גם להדלקת נרות.

בהמשך הדלת הימנית מובילה למתחם הגדול של הנשים,  בו מצוי הציון של רבי נחמן, המקום מרווח ואף גדול יותר מזה של הגברים. המחזה שנגלה לנגד עיני, עשרות נשים ונערות יושבות שם, חלקן עסוקות בקריאת מזמורי תהילים, חלקן בתפילה,  חלקן בלימוד ואחרות שוטחות ליבן בפני הצדיק בפינה בו מצויה המצבה שלו.

המקום שוקק חיים וכל העת מגיעות עוד ועוד נשים ונערות, בשעות הקטנות של הלילה, כאילו מדובר בשעות יום מוקדמות.

אחרי הביקור הקצר והמשמעותי שלנו שם,

חזרנו למשכננו , עייפות אך מרוצות .

יומן מסע: בעקבות קברי צדיקים באוקראינה

יום 1: שחר של יום חדש באומן

הבוקר הראשון באומן החל בניגון רך של התעוררות. קרני השמש הסתננו מבעד לחלונות, והאווירה הייתה רוויה בציפייה ליום שעתיד להיות מלא במשמעות וברגש.

ריח הקפה המהביל מהמטבח שהתערבב בניחוחות של אפיה לכבוד ארוחת הבוקר,

 ועד אז החבורה התארגנה בשקט, והתחלנו בצעדה מחודשת אל הציון של רבי נחמן. אור השמש בלט על רקע אפרוריותה של העיר, שבשעות אלה, נראתה שקטה, כאילו לוקחת לה את הזמן להתעורר בעצלתיים.

כשהגענו לציון, המקום כבר שקק חיים. אנשים עומדים בתפילה, שרים מזמורים בניגון מתוק שנגע בלבבות. הפעם, באור היום, התאפשר לי להתבונן בפרטים: המצבה של רבי נחמן, הספסלים שמסביב, ותנועת האנשים שלא פסקה. כל אחת מהנשים בקבוצה לקחה את הרגע שלה .

יום 2-  לחוות את אומן 

 "להיות באומן ולא להיות בסוֹפיה?"

 לאחר סדר הבוקר , וארוחת הבוקר ,

נסענו לגן סופיה .

אחד מהגנים היפים בעולם, סיפורו של גן סופיה, קשור קשר הדוק בסיפורה של אומן היהודית.

"רבי נחמן אמר פעם: להיות באומן ולא להיות בסופיה? "אין אומן זיין און אין סופיא נישט?"

גן סופיה היה גן נפלא מאד שניטעו בו כל סוגי העשבים והצמחים והאילנות שבעולם,

לימי סוכות היו הנכרים מוכרים לולבים שקטפו משם, ובאמצע הגן היה מכון מיוחד ללימוד סגולות הצמחים,

והיה אחד משלשת הגנים המופלאים שבעולם" (שיח שרפי קודש ח"א}

הביקור שלנו בגן סופיה , היה מהנה מאוד, מהאוויר שם , הנוף המרהיב

מקום רחב ידיים ומרחיב לב ודעת!!

הנהר ,  המדשאות, הצמחייה  הארכיטקטורה המרשימה.

עשינו מדיטציה, הגות או התבודדות , כל אחת לפי בחירתה.

שטנו שם בסירה ,בתעלה מתחת לפני המים , 

והצטערנו כאשר נאלצנו לעזוב את כל היופי הזה.

יום 3 – השוק המקומי, הנהר הגדול וההכנות לשבת

יום שישי החבורה התפצלה, חלקן יצאו לשופינג בשוק המקומי, או בקניון הלוקאלי.

חלקן יצאו להליכה בעיר וסיור בעוד אתרים,

וחלק  יצאו לנהר המפורסם , אותו נהר שזוכה לצילום מידי שנה, כאשר סביבו  מתקהלים עשרות אלפי אנשים, בערב ראש השנה בצהריים, שם קוראים את ''התיקון הכללי'' המפורסם, אותן עשרה מזמורים נבחרים מספר תהילים , שמיסד רבי נחמן.

ושם גם עושים את ''סדר תשליך'' המפורסם.

יום 4 - שבת באומן – חיבור לעוצמת השמחה

 אפשר היה להרגיש את אווירת הקדושה באופן מוחשי ,

לשמוע את מגוון הקולות של התפילה הנגינה והשירה, ואת השמחה ואווירת ההתעלות של הנוכחים.

השבת באומן הוקדשה לתפילות עוצמתיות בציון, ללימוד תורותיו של רבי נחמן ולשיחות נפש מעוררות השראה. אפילו הכותבת שורות אלה , העבירה  הרצאה , לא רק לאנשי המקום, כי אם גם לאורחים שהגיעו לשם ממלונות נוספים.

החיבור הבלתי מוסבר

מוקפת באווירת התעלות פנימית, ניסיתי להגדיר את התחושות, אך כל מילה הרגישה חסרה. מה יש במקום הזה שמצליח לגעת בכל כך הרבה נשמות? האם זו האנרגיה של המקום, המסירות של הבאים, או אולי פשוט משהו שעם הגעתך לכאן, אינך יכול להישאר אדיש אליו.

ובכל זאת ניסיתי לברר עם אנשים , מה סוד הקסם?

יש אמרו שהמקום מביא לפתיחת הלב, במובן הכי עמוק של המילה,

המקום עצמו, עם האנרגיה המיוחדת, סיפק תחושת חיבור לעומק הנשמה ולכוחות ההתחדשות והתקווה שכה מאפיינים את משנתו של רבי נחמן.

 יש אמרו שהצדיק מוריד מעל גבם את משאם הכבד, ובכך משחרר את האדם ממשקל עודף שהוא נושא  על גבו, שלא בטובתו.

  ורבים השתמשו במונח, ''באתי  למצוא את האבדה שלי.'' שזו תורה שלימה של ר' נחמן, תורת קפ''ח מתוך הספר שלו '' ליקוטי מוהר''ן '' .

צריך ליסוע לצדיק לחזר על אבדתו, וזה קשור לייעודו ושליחותו של האדם בעולם, אשר לימדוהו טרם צאתו לאוויר העולם, מה עליו לעבוד ולהשיג, אך משיוצא לאוויר העולם נשתכח ממנו הכול וכל ימיו בעצם נמצא בחיפוש מתמיד.

יום 5- ציון רבי נתן מברסלב – נוף של השראה .

לאחר חמישה ימים באומן, המשכנו לברסלב -ציון של רבי נתן, תלמידו המסור של רבי נחמן. הציון ממוקם על גבעה המשקיפה על נהר ונופים מרחיבי לב.

המקום נושא עימו שקט ושלווה, כאילו עצמו מספר את סיפורו של רבי נתן – איש שכתב רבות מתורותיו של רבי נחמן. השהות כאן הייתה מלאה בהתבוננות פנימית ורגעים של חיבור לבריאה. התחושה הייתה של שלווה עילאית, שמזמינה להרהר במורשתו של התלמיד הנאמן ועיון בכתבים המפורסמים שהוציא לרבו.

יום 6 : ברדיטשוב – בין כאב לתקווה

ברדיטשוב הייתה תחנה מרגשת במיוחד. כאן שוכן ציון רבי לוי יצחק מברדיטשוב, המכונה  "סנגורם של ישראל", בלב שדה שבו מאות מצבות, רבות מהן שבורות ומנופצות. המראה הכאיב ללב, עדות לכאב הרס וחורבן שעברו יהודי המקום.

למרות האווירה העצובה, שמחנו בגשר החדש שנבנה מעל שטח הקבורה, ומאפשר גישה ישירה למקום, מבלי לדרוך על מצבות כפי שהיה שם לאורך שנים.

הביקור שם היה בו משהו מאוד מעצים, כמו שאתה בא לאדם ששמח בך, בדיוק כפי שאתה, ורואה בך רק מעלות וזכויות וזה היה סוד כוחו של רבי לוי יצחק , אהבת ישראל תמימה ולימוד זכות על כל אדם באשר הוא. ולא בכדי קיבל את הכינוי  ''סניגורם של ישראל.''

לאחר הביקור בציון, המתינו לנו בבית חב"ד המקומי, שם התקבלנו בחום ובשמחה על ידי השלוחים ומשפחתם, אשר פועלים במסירות רבה גם בתנאים מאתגרים ובעלטה  מוחלטת ששררה אותו ערב במקום.

הערב הסתיים בארוחה ביתית מרוממת לאור נרות, עם שירה וריקודים סביב השולחנות . חוויה, שהדגימה את הכוח של שליחות ואחדות יהודית גם בעתות של קושי.

יום 7: מז'יבוז' – אור שבעת הימים

השיא של המסע בעיירה מז'יבוז', מקום מנוחתו של הבעל שם טוב הקדוש, מייסד החסידות. המקום נמצא במתחם יפיפה  שניכר שרבות השקיעו בפיתוחו והתאמתו , יש שם כמה מתחמי אירוח יפיפיים על מדשאות, חדר אוכל , עם ארוחות מפנקות, כיאה למקום של הכנסת אורחים.

ביקרנו במתחם נוסף מרוחק יותר, נקרא מתחם הבאר,

הבאר הקסומה המזוהה עם הסיפורים על הבעל שם טוב והמים המרפאים

שם אנשים לוקחים מים בבקבוקים, מים הידועים בסגולת הריפוי שלהם, גם הגויים המקומיים נוהגים כך והם מעידים שבחורף כל המעיינות והנחלים קופאים שם, מלבד הבאר והמעיין של הבעל שם טוב , הזורם כל השנה.

אם נחזור למתחם הקבר שלו, לא רחוק משם , נמצא בית המדרש הישן, האותנטי השמור היטב. זה המקום בו למד, לימד  והתפלל,

ובתוך המקום, מצוי חדר קטן עם דלת מעבר ,המכונה בפי האוקראינים במקום,

החדר הפלאי, או החדק הסודי.

בו טיפל הבעל שם טוב, באנשים רבים, הציל חיים, וחולל ניסים וישועות מעל דרך הטבע.

ובחדר זה גם נימול נכדו רבי נחמן .

שם בחדר הקטן של בית המדרש, הרגשתי כמו במנהרת הזמן, יד אדם לא שינתה דבר, והתחושה היתה של חיבור להיסטוריה והסיפורים הרבים על הבעל שם טוב הקדוש,

והתמהנו שם , במיוחד הצעירות שבחבורה , הרגישו חיבור עצום ותחושת קדושה מיסטית, חלקן בחרו להתפלל שם בחדר או  לשיר, פשוט להיות  רגע נטו עם  עצמן.

מפגש נדיר: גילוי סודות מפי התושבים המקומיים הוותיקים.

גולת הכותרת מבחינתי , הייתה המפגש  האקראי עם השמש של בית המדרש,

איש צנוע ושקט  שמחזיק בסיפורים מדהימים על הבעל שם טוב, חלקם מפי המקומיים הגויים דווקא.

מאחר והייתי בין האחרונות שיצאו מהחדר הקטן הסודי,

המתין בחוץ השמש, שהחליט לסגור מוקדם אותו ערב, ואני רציתי להספיק לראות, לספוג את האוירה שם ולצלם, שכן היינו צריכים ליסוע חזרה מוקדם  מאוד בבוקר.

ביקשתי את רשותו ואז הבחנתי שהוא מדבר אנגלית שוטפת,

מתוך הברקה רגעית, שאלתי אותו שאלות, שלדבריו מעולם לא נשאל.

וביקשתי בנימוס שאשמח שישתף אותי בסודות אלו. להפתעתי, ענה, כי זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו פנה אליו בבקשה כזו . עיניו נצצו משמחה דיבורו היה נלהב , והוא החל לגולל באוזניי סיפורי מופת ובכל פעם שאמר ''בעל שם טוב'' בהגיה הייחודית לו,  עשה זאת בחרדת קודש  והערצה  גלויה.

הוא שיתף אותי בסיפורים נדירים, שנישאים בפיהם של יושבי המקום במשך שנים, במיוחד סיפורי ניסים המיוחסים לבעל שם טוב, חלקם ברמת ניסים וריפוי שחולל לאנשים פרטיים וחלקם נגעו בכל תושבי העיירה. הוא דיבר רבות על אותו חדר קטן, כמוס בבית המדרש, שאילו קירותיו יכלו לדבר, היינו שומעים סיפורים שאוזן לא שמעה.

 סיפוריו חידדו עוד יותר את דמותו המופלאה של הבעל שם טוב – דמות של אדם שחי מעל הזמן, העגלה המפורסמת שלו עם הסוסים בקרח ובשלג, שהגיעה למקומות נידחים ולו כדי להציל יהודי אחד. הוא שהביטוי -"קפיצת הדרך" מיוחס אליו. שקיבל ''כוחות על'' והצניע אותם, אנשים חוו אותו  כמורה דרך רוחני עצום, כדמות של אור ומזור, חוכמה, חמלה, אהבה והשראה אינסופית , כיאה למייסד החסידות, שהוקיר, כיבד ורומם קודם כל את האנשים הפשוטים, הוא האמין בהם והורה להם דרך והביא להם בשורה , של שמחה, תקווה ותוחלת  וממנו יצאו בעצם ענפי החסידות המפוארים על כל השושלות שלה , עד ימינו אנו.

סיכום חוויית המסע:  סוד החיבורים

המראות – כמו המצבות המנותצות בעיר ברדיטשוב או הכאב הנסתר באומן – ממחישים את עוצמתו של הסיפור היהודי. זהו סיפור של סבל ותקווה, של חורבן והמשכיות, שממשיך להישמע בכוח דרך דמותם של צדיקי הדורות שחיו ופעלו מתוך אהבת האדם ושלימדו להיתמך ברוח בביטחון ובאמונה.

אבל יותר מכל, המסע הזה אינו רק מסע במרחב הפיזי, אלא חוויה רוחנית עמוקה שמביאה את המשתתף לעצירה, להתבוננות פנימית, ולמפגש עם הנשמה. הוא פותח שערים אל צפונות הלב, אל מקומות קדומים של אמונה וחיפוש אחר משמעות – מקומות שמהדהדים לעולם בתוכנו.

בין רגעי השירה המשותפת, התפילות החרישיות והדמעות שזלגו בלי הזמנה, התחוור שהמסע הזה הוא יותר הרבה מטיול – זהו מפגש עם עוצמות פנימיות, עם היסטוריית זיכרון, ועם חיבור שלא ניתן לאפשר לכבות, חיבור הממשיך לפעם בנפש..