קונצרט הפילהרמונית- 6.12.24  / ורדה שפין גרוס

המנצח- טרמו פלטוקוסקי

עושה דרכו אל דוכן המנצח בחור צעיר, בן 24 ,פיני, (אבי שלידי שאל אם הוא בא עם ההורים...) שהתחיל את לימודי הניצוח בגיל 14, וכבר באמתחתו ניצוח על תזמורות פילהרמוניות רבות : רוטרדם, טולוז, הקאמרית הגרמנית ברמן, מנהל מוזיקלי של התזמורת הסימפונית הלאומית של לטביה, הונג קונג, רדיו צרפת, לוס אנג'לס ועוד.

הניצוח של פלטוקוסקי מלא עולם, עם מוטת ידיים רחבה המכילה את כל הצלילים, הוא חי את המוזיקה בגופו, מנצח ללא פרטיטורה,  ומשתמש בעוז בשרביט שבידיו.

חוויה נפלאה לחזות בניצוח שלו.

כריסטינה בלאנאס – סולו כינור

כנרת לטבית. היתה מוזיקאית רחוב וזמרת רוק בלטביה, כיום סולנית מבוקשת בזכות נוכחותה הייחודית על הבמה ו"נגינתה הנועזת, האמיצה והדרמטית" (הסטראד), ומופיעה במקומות רבים בעולם.

החלק הראשון של הקונצרט היה יצירות שזו להן הופעת ראשונה עם הפילהרמונית.

קנטוס ארטיקוס – קונצ'רטו ל ולתזמורת ושירת ציפורים מוקלטת

אינויוהני ראוטוורה 1928-2016

מהבולטים והפופולרים במלחיני פינלנד מאז סיבליוס. כתב יצירות רבות בשלל סיגנונות, ובולט הוא הגיוון בשפה המוזיקלית. ביצירה 'קנטוס ארטיקוס', מיצירותיו הפופולריות ביותר, בולט סגנונו הנגיש, הנאו-רומנטי.

אלמנט מודרני הוא השימוש בהקלטות, פרקטיקה שהשתרשה במוזיקה המערבית במחצית השניה של המאה ה 20.  היצירה , קנטוס ארקטיקוס, היא יצירה פסטורלית, שמקור השראתה והחומר המרכזי בה הוא קולות הציפורים שהוקלטו אישית ע'י המלחין בצפון פינלנד ובאזורים הארקטיים.

שלושת הפרקים: הביצה, פותח בנעימה ל 2 חלילים שכמו משוחחים זה עם זה, אליהם מצטרפים  כלי נשיפה והקלטת קולות הציפורים,  אחכ כלי הקשת הנמוכים צ'לו ובס, עם מנגינה אטית שמוסיפה צבע ועושר.

הפרק השני 'מלנכוליה' מתחיל בשירת עפרוני מוקלטת שאליה מצטרפת התיזמורת בהדרגה. ראוטוורה יוצר כאן אפקט חלומי.

הפרק השלישי 'ברבורים נודדים'- נפתח עם קולות של קבוצת ברבורים ועם שילוב של הרעדות, טרמולו, במיתרים וחיקויי קולות ציפורים בכלי הנשיפה מעץ. עם הוספת הכלים ועליה בדינמיקה יש תחושה של רחש מתעצם שנעשה יותר ויותר אינטנסיבי. ראוטוורה דמיין לדבריו את הברבורים

"עפים אל השמש הבוערת".  קולות הברבורים מתגברים אל עבר שיא שבו מצטרפים כלי הקשה.עד מלודיה אטית הבוקעת בנגינת הקרנות.  הסערה נרגעת וצלילים שקטים מובילים לסיום היצירה.

באוטוביוגרפיה שלו כתב ראוטוורה כי בכל יצירותיו נוכחים יש 3 אלמנטים :

מודרניזם, פיניות ומיסטיקה. השילוב של שלושתם נכח ביצירה זו , יחד עם איזון נהדר בין המוזיקה התזמורתית ובין צלילי הטבע.

לסיכום,חוויה נהדרת של שירת ציפורים ומוזיקה.

קונצ'רטו מס' 1 לכינור ולתזמורת – פטריס ואסקס ( נולד 1946)

ביצוע ראשון בפילהרמונית.

הופעה ראשונה של הכנרת עם הפילהרמונית הישראלית.

ואסקס מחשובי המלחינים במדינות הבלטיות. שורשי המוזיקה שלו נעוצים בזרמים מוזיקליים שהתקיימו בגוש הסובייטי יחד עם סגנונות אקלקטיים, כגון האוונגרד הזר שוסקאס נפתח אליהם עם ביטול מסך הברזל בסוף המאה ה 20.

המוזיקה של ואסקס קיבלה במערב את הכינוי "המינימליזם הקדוש"  לאור השימוש במנגינות ובהרמוניות שבהשראת הכנסיה,  שהוסיפו סטטיות רבה למוזיקה, המייצרת רגש מלנכולי ואפלולי.

בקונצ'רטו לכינור מ 1997, ואסקס מדגים את השימוש ברעיונות דתיים או רוחניים כפי שנרמז בכותרתו, "אור מרוחק", ונגינת הסולנית נעה בין נגינה מלודית עם ויברטו ופסאז'יים וירטואוזים יחד עם שימוש בטכניקות שנחשבות מודרניות שגורמים לאובדן תחושת המלודיה.

 כך לאורך היצירה ואסקס עובר בין מצבי צבירה סגנוניים שונים , מליריות מלנכולית ומעט נאו רומנטית לפרנויה על סף האוונגרד ויוצר אסתטיקה חמקמקה ומקורית שמשלבת באופן בלתי צפוי  את מקורותיה השונים ויוצרת תגובה רגשית ייחודית – ואולי זה מה שהפך את המוסיקה של מלחינים כמו ואסקס לכה נגישה לקהל.

הקהל מחא כפיים התלהבות, החיבוק של המנצח עם הסולנית היה שמח ומכל הלב, וכשעלתה להדרן טרמו פלטוקוסקי המנצח, ישב ( אל הצ'מבלו?) כאחד הנגנים בתזמורת ומחא לה כפיים בהתלהבות.

בטהובן, סימפוניה מס' 7 , בלה מז'ור, אופ' 92

לאחר ההפסקה הגיע תורו של בטהובן . 1770- 1827.

במהלך הקיץ של 1811, החריפה חרשותו של בטהובן, אך זה לא מנע ממנו להשלים את הסימפוניה ולנצח עליה בביצוע הבכורה , עליו כתב אחד הסולנים:

" בטהובן סיגל לעצמו הרגל להביע  את הוראותיו לתזמורת באמצעות תנועות גוף ייחודיות..כשהגיעה הדגשה חריפה הוא שלח את זרועותיו,בצורה נמרצת לכל הכיוונים,. בפיאנו הוא כרע מטה מטה בהתאם לדרגת החרישיות הרצויה, עם הגעתו של קרשנדו הוא התרומם בהדרגה ובכניסתו של פורטה הוא קפץ באוויר...הביצוע של הסימפוניה היה אומנותי ביותר"

עוד נכתב על הסימפוניה : "יצירתו של אדם שיכור.. שנותן את הטירוף השמימי לאדם..שיכור משירה וגאונות.." ומבקר מוזיקה בן התקופה כתב שזו הסימפוניה העשירה ביותר מבחינה מלודית , המהנה והמובנת ביותר  ... אם מישהו מנגן את השביעית, שולחנות וספסלים, קופסאות וספלים, הסבתא, העיוור והפיסח,  וגם תינוקות בעריסתם, כולם יוצאים במחול"

אכן, להכיר את המוסיקה ולשיר בלב את היצירה בזמן הנגינה  זאת חוויה מעולם אחר.  מרנינה מאין

כמוה !