שיר:
אָדָם מֵצֵר צָרַת הַיּוֹם/ הרב אורי אישי
אַתָּה הוֹגֶה, נוּגֶה, וְכָל הַיּוֹם טָרוּד.
לִבְּךָ גּוֹעֶה, גּוֹלֶה, אַחַר מִקְרֶה אָבוּד.
אַתָּה מֵצֵר צָרַת הַיּוֹם, אַתָּה אֵינְךָ מֵבִין,
מַה שֶּׁתִּפְעַל הַיּוֹם אוֹתְךָ מָחָר יָדִין.
אָדָם מֵצֵר צָרַת הַיּוֹם, הוּא כָּל הַיּוֹם כּוֹאֵב.
אָדָם מֵצֵר צָרַת מָחָר, הוּא לְעַצְמוֹ אוֹיֵב.
תֵּרָגַע, תִּתְעַלֶּה וְתֵצֵא מִן הַבּוֹר.
תְּגַשֵּׁשׁ בַּמַּחְשָׁךְ וְתֵצֵא אֶל הָאוֹר.
מַה שֶּׁאָבַד מִמְּךָ, אֵינוֹ אָבוּד לָעַד.
מַה שֶּׁנּוֹתַר בַּיָּד, יִבְנֶה אוֹתְךָ לְאַט.
מַה שֶּׁקָּרָה לְךָ הַיּוֹם, אֵינוֹ מִקְרֶה תּוֹעֶה.
יֵשׁ אֵ־ל עֶלְיוֹן הוֹגֶה, אֲשֶׁר אוֹתְךָ רוֹעֶה.
אָדָם מֵצֵר צָרַת הַיּוֹם, הוּא כָּל הַיּוֹם כּוֹאֵב.
אָדָם מֵצֵר צָרַת מָחָר, הוּא לְעַצְמוֹ אוֹיֵב.
תְּגַשֵּׁשׁ בַּמַּחְשָׁךְ וְתָשׁוּב אֶל הָאוֹר.
אַל תָּסוּר מִן הָאוֹר, פֶּן תִּפּוֹל אֶל הַבּוֹר.
