מאמר:
מעט על הניצוצות / יונה גל
( הרצל ובלפור חקק, "ניצוצות מגיא צלמוות"- שירים, הוצאת מכון הברמן למחקרים ספרותיים, 2024, 153 עמודים)
אומר מעט דברים על הניצוצות: על הספר ניצוצות בגיא צלמוות שכתבו המשוררים הרצל ובלפור חקק.
הספר נכתב לזכרם של זהבה וזאב הקר הי"ד שנרצחו בקיבוץ בארי ב־7 באוקטובר 2023 (המחותנים של דיצה והרצל חקק). הספר הוא יד זיכרון לכל הנרצחים בטבח שמחת תורה תשפ"ד.
כשנטלתי לידיי את הספר הזה, משך את עיניי הציור על הכריכה המספר על הטבח בבארי ושריפת הבתים על יושביהם.
מצד אחד קיר הרוס ושרוף ולהבת ענק ועשן יוצאת ממנו ומצד שני קיר שלא נפגע ובצִדו עץ המעיד על התקווה לשיקום ופריחה, צמיחה ותקומה. הבית השרוף בעטיפה הוא צילום ביתם של הזוג הקר הי"ד.
ניצוצות שריפה, ניצוצות תקווה
שם הספר מעיד גם הוא על ניצוצות של שרֵפה אבל גם ניצוצות של תקווה. גיא צלמוות פירושו מקום מטיל אימה, חשכת הקבר. רומז על הפסוק "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע..."(תהילים כ"ג, ד) פסוק המעיד על אמונה ותקווה.
ספר זה הוא תגובה אישית של שני התאומים, המשוררים הרצל ובלפור, לאירוע הקשה של
ה־7 באוקטובר בעוטף עזה. לדעתי, רק למשוררים יש את היכולת והכלים לכתוב על אירוע זה ולכוון לתחושת אנשים רבים היכולים להזדהות עם שיריהם. רק משוררים יכולים מתוך האימה הזאת להביע את דברים כיצירה ספרותית, שיש בה יופי וגם מביאה להזדהות של הקוראים.
האחים חקק הצליחו לכתוב שירה בהיבטים שונים על הטבח הנורא הזה.
הם מתארים ומגיבים לאירוע המזעזע שחווינו ולצער ולכאב שחשנו. הם קושרים בין האירוע הזה לאירועים היסטוריים אחרים (כמו פרעות ת"ח ות"ט, לוחמי בר כוכבא ומחנות בשואה.)
בְּכָל דּוֹר בְּכָל חַג אָנוּ זוֹכְרִים
אֵלֶּה שֶׁעָמְדוּ עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ
אֲנִי כּוֹתֵב זֹאת וְהַדָּם יַזֶּה.
מָה שֶׁנִּכְתַּב בִּ'יְוֵן מְצוּלָה', גְּזֵרוֹת תַ"ח וְתַ"ט
נִקְשַׁר בְּחוּטֵי דָּם לְעֵדוּיוֹת תַּרְפָּ"ט
וּנְהַר הַדָּמִים יִזְרֹם עַד שַׁבָּת שֶׁל תַּשְׁפָּ"ד.
בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.
(מתוך: בלפור חקק, אדום רועד, עמ' 22)
הם עושים זאת במילים מרגשות ובשפה עשירה הנטועה במקורותינו. משפטים רבים מהמקורות ומהתרבות שזורים בשירים. החיבור לטבח ורדיפות של יהודים בגולה קושר בין הגורל היהודי במשך דורות ובין הגורל הישראלי בטבח שמחת תורה.
שיבוצים וארמזים בספר הניצוצות
לדעתי, אי אפשר לקרוא את השירים בבת אחת, אלא צריך לקרוא לאט, בהפסקות ובריכוז. חלק מהשירים נותנים אגרוף בבטן וחלק נכנסים ישר ללב ויש שדורשים התעמקות ובדיקת הארמזים המופיעים בשירים ובביטויים ידועים שעברו שינוי לצורך היצירה.
"אומה שבורת לב מול שחרית שהתאדמה,/
רק שפתיה נעות וקולה לא יישמע."
אומה שבורת לב מהדהד את "האומה שטופת דמע" ,(מגש הכסף, אלתרמן.) "רק שפתיה נעות"...( מהדהד את תפילת חנה- שמואל א').
"אבן מקיר תזכור" (עמוד 136) מהדהד את "אבן מקיר תזעק" (חבקוק ב, י"א)
מָה יָדְעוּ הָאֲבָנִים עֵת שֶׁמֶשׁ
אָבְדָה, אֵיךְ בָּנוּ בַּיִת בְּלִי כּוֹבַע
פְּלָדָה. לֹעַ תּוֹתָח. הָרַחַשׁ הַנֶּאֱדָם
מִן הַנֶּפֶשׁ נִשְׁפָּךְ, הַצַּעַר דּוֹמֵעַ,
זָרִים אוֹכְלִים נַחֲלוֹתֶיהָ.
קוֹל רָפֶה לְיַד לְבֵנָה שְׂרוּפָה
נוֹגֵעַ בְּגַעְגּוּעֵי אַלְפַּיִם שְׁנוֹת.
אֶבֶן מִקִּיר תִּזְכֹּר. רוֹעִי לֹא תֶּחְסַר.
הַיּוֹם הַזֶּה נֶאֱצַר. בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת.
מתוך: הרצל חקק, האבן בנחל עוז זועקת, עמ' 136)
"קול דמי אחינו שמענו אללי" (עמוד 45 ) רומז אל: "קול דמי אחיך צועקים"...(בראשית ד, י)
"אלא היה קול ולא עונה." (עמוד 28 ) רומז אל: אין קול ואין עונה (מלכים א, י"ח, כ"ו)
הַיֶּלֶד שָׁאַל: מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה.
לֹא יָדַעְנוּ שֶׁעָלֵינוּ לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשֵׁנוּ
לֹא הָיָה קוֹל וְלֹא עוֹנֶה.
(מתוך: בלפור חקק, ביום שמחת לבנו, עמ28)
"כי סערו עלינו לנצח ננגן" (עמוד 135 ) רומז אל משורר עברי נתן אלתרמן: "כי סָערת עליי לנצח אנגנך" (השיר – פגישה לאין קץ/)
"באותו יום, ציפור לא צווח, עוף לא פרח, הים לא הזדעזע גם לא החוף." (עמוד 50 ) הארמז הוא מעמד הר סיני: (בתנ"ך)
תקווה ותקומה בעתיד
יש בספר גם תקווה ותקומה כמו במשפט "מן החורבן נבנה עם ומדחי, /דמעות תקומה חדשה ישקו דור שנושם מהבכי." (עמוד 89)
מִן הַחֻרְבָּן נִבְנֶה עַם וּמִדֶּחִי,
דִּמְעוֹת תְּקוּמָה חֲדָשָׁה
יַשְׁקוּ דּוֹר שֶׁנּוֹשֵׁם מִן הַבֶּכִי.
הַבַּיִת בִּבְאֵרִי נֶחֱרַב וְלֹא תַּם.
זוֹ תַּבְנִית נוֹפָם, צִיץ מִסֶּלַע קָם.
מתוך: הרצל חקק, ראי אדמה כי היינו כי נהיה, עמ' 89)
"לא ישבתו שדותיך לא תאבד שארית יעקב הינה ימים נובעים עסיס יטיפו." (עמוד 153)
"ארשום עדות, מן האוד תצמח זהות." (עמוד 77)
"מקדש חדש נבנה בשם החולמים אור על ציון יאיר." (עמוד 71)
