השקת הספר ניצוצות מגיא צלמוות בבית אצ"ג/ ד"ר אייילה חג'ג'

בבית אצ"ג (אורי צבי) בירושלים נערך אירוע השקה: "ניצוצות מגיא צלמוות"- ספר השירים של הרצל ובלפור חקק. האירוע התקיים ביום רביעי, 20 בנובמבר 2024.

המשוררים הרצל ובלפור חקק הנחו את האירוע, וגם שיבצו במהלך האירוע משוררים נוספים שקראו משיריהם על טבח שמחת תורה תשפ"ד.

האחים חקק, שהיו בעבר יושבי ראש אגודת הסופרים העברים, אמרו שהם מקיימים את האירוע מתוך יראת כבוד לזכרם של הנטבחים. לכן הם חברו יחד לספר משותף של שיריהם על חוויה קשה זו.

לדבריהם, עבורם זהו לא רק אסון לאומי, אלא גם אסון משפחתי, כיוון שנטבחו בקיבוץ בארי זהבה וזאב הקר הי"ד, המחותנים של דיצה והרצל חקק. יומיים טרם הירצחם הם היו בסוכת המשפחה בירושלים, משם יצאו אל קיבוץ בארי, אל מותם.

"קמנו  לעשות תיקון, קמנו לבקש נחמה" אמר בלפור חקק. והרצל חקק השלים דבריו: "קמנו גם בשם התקווה". הם כתבו כל אחד בנפרד מחזור שירים מקיף על הטבח, ושתי הפואמות נכללו יחד בספר "ניצוצות מגיא צלמוות".

הקהל שנכח   באירוע היה תחת עוצמת החוויה של שנה לאחר הטבח. כולם זוכרים את הזעזוע שפקד את החברה הישראלית.

הרצל הביא את המילים של רב סרן דוד  שראל בערוץ 11 – "איבדתי עשרות חברים, והאנשים האלו לא מתו סתם". לכן, אמרו האחים חקק, קמנו לכתוב כדי לתת משמעות לסבל ולאובדן.

הקריינית של האירוע הייתה תפארת חקק, שקראה לא פעם משירי האחים, אך פתחה את האירוע בשיר של אורי צבי גרינברג, שעל שמו נקרא הבית "בית אצ"ג".

וזה השיר:

הקריינית תפארת:

אקרא שורות מתוך שירו של אורי צבי גרינברג

שהבית הזה נקרא על שמו:

הַרְכִּינֵנוּ, אִם רְצוֹנְךָ בְּכָךְ, כַּאֲשֶׁר תָּכוֹף אִילָנוֹת

בְּכֹבֶד הַבְּרָכָה הַמְּתוּקָה מִתַּמּוּז עַד תִּשְׁרֵי,

כִּי גַּם אָנוּ עֵצֶיךָ עִם יְבוּל הַיְּגוֹנִים הַכָּבֵד.

אַךְ אַל נָא תַּעַקְרֶנּוּ מִשֹּׁרֶשׁ זוֹ הָאֲדָמָה

כִּי בָּחַרְנוּ לִהְיוֹת כְּמוֹ שֶׁשָּׁתַלְתָּ אוֹתָנוּ

בְּעִגּוּל הַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת

    מתוך: אנקריאון על קוטב העיצבון, אורי צבי גרינברג, תרפ"ה

המו"ל יצחק מלאכי, מנהל מכון הברמן למחקרים ספרותיים, נשא דברים וסיפר על התהליך שבו נוצר קובץ שירים זה,  הוא הודה גם לגרפיקאי אליהו לרנר, שעיצב את הספר בצורה כה מיוחדת. לדבריו הרצל ובלפור חקק התעלו לכתיבת יצירת מופת מרגשת על הימים הקשים של שבת 'וזאת הברכה' שבה אירוע הטבח הנורא.

הקריינית תפארת קראה שני שירים מתוך הקובץ:

תופת    / בלפור חקק

עַם יִשְׂרָאֵל נִכְנַס מִתַּחַת לָאֲלוּנְקָה

בְּתֹפֶת שִׂמְחַת תּוֹרָה וְאֵימָה

לְהַצִּיל הַיִּשּׁוּבִים.

לַמֵּתִים לֹא הָיוּ אֲלוּנְקוֹת.

הַמֵּתִים הוּרְדוּ מִתַּחַת לָאֲדָמָה

בָּנִים אֲהוּבִים.

עֵת סְפוֹד הָיְתָה זֹאת

עֵת לִבְכּוֹת.

נִדּוֹנוּ בָּנֶיךָ בְּמִיתַת אֵשׁ, אֶרֶךְ אַפַּיִם.

חֹן חַשְׁרַת מַיִם.

הנה ימים באים    הרצל חקק

בַּשָּׂדוֹת שֶׁל בְּאֵרִי לָחֲשָׁה אֵשׁ תָּמִיד/ לֹא גָּוְעָה הַחִיּוּת הַפְּנִימִית

הַמַּיִם הַחַיִּים מִבְּאֵר שֶׁלִּבָּהּ נִשְׁבָּה/ יְחַיּוּ הַנְּבִיעָה וְהַמַּבָּע.

יְפַכּוּ יַעַבְרוּ דְּרָכִים כְּאָז, וְעַכְשָׁו/ לְבַשֵׂר, דָּבָר לֹא הָיָה לַשָּׁוְא.

הַשִּׁיר הַזֶּה הוּא לִמּוּד מִמְּגִלָּה לֹא תַּמָּה

לִכְתֹּב פֵּשֶׁר לָעֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחֲמָה.

זֶהָבָה תָּקוּם שׁוּב נִרְגֶּשֶׁת,/ תִּפְתַּח חַלּוֹן לִזְאֵב:

תִּרְאֶה זֶה הַגֶּשֶׁם,/ הַחִיּוּת תָּשִׁיב אֶת הַטּוֹב!

לֹֹא יִשְׁבְּתוּ שְׂדוֹתֶיךָ, / לֹא תֹּאבַד שְׁאֵרִית יַעֲקֹב!

הִנֵּה יָמִים נוֹבְעִים. עָסִיס יַטִּיפוּ.

לבמה הוזמן המרצה חגי קמרט, סופר ומשורר, והוא הרצה על הספר "ניצוצות מגיא צלמוות". הוא עמד על המקורות של השירים וגם על העברית המיוחדת של המשוררים.

לאחר מכן, היה אמור להרצות הסופר והחוקר בן ציון יהושע. אך נבצר היה ממנו להגיע. שושנה קרבסי קראה את דבריו.

משוררות ומשוררים משתתפי האירוע קמו וקראו שירים על טבח קשה זה, והייתה תחושה של סולידריות ישראלית וכאב משותף.

הרצל חקק קרא בשיר שלו ציפייה  לתקווה:

מִן הַחֻרְבָּן נִבְנֶה עַם וּמִדֶּחִי, / דִּמְעוֹת תְּקוּמָה חֲדָשָׁה

יַשְׁקוּ דּוֹר שֶׁנּוֹשֵׁם מִן הַבֶּכִי. / הַבַּיִת בִּבְאֵרִי נֶחֱרַב וְלֹא תַּם.

זוֹ תַּבְנִית נוֹפָם, צִיץ מִסֶּלַע קָם.//

הָאֱמֶת, הָאָרֶץ, לֹא נָס לֵחָהּ. / תַּבְנִית הַזְּמַן הִיא בְּרוּחָהּ.

אוֹר יִלְחַשׁ בָּעֲלָטָה: לְהַחֲיוֹתָהּ.

בלפור חקק השלים את רוח השיר של הרצל: באנו היום בשירתנו להחיות:

להחיות את המתים, אך גם את החיים.

לדברי הרצל ובלפור חקק הם קמו ללקט ניצוצות של אור מתוך השריפה שהייתה.

בלפור חקק קרא את "חזון העצמות היבשות" (יחזקאל ל"ז) וגם נערכה תפילת 'אל מלא רחמים' לזכרם של הנרצחים, ובעיקר אשכבה לזהבה וזאב הקר הי"ד, המחותנים של הרצל ודיצה חקק.

הערב הסתיים בציטוטים משני שירים של הרצל ובלפור חקק:

בלפור חקק:

שַׁבְנוּ לְכָאן עֲבוּר שֵׁם וּשְׁאֵרִית.

וּבַעֲלוֹתִי הֶהָרָה

לָקַחְתִּי אֵלַי לוּחוֹת הָאֲבָנִים

לוּחוֹת הַבְּרִית.

גַּם אִם נָפְלוּ הַשָּׁמַיִם אֶל הַקְּרָשִׁים

נִכְתֹּב עַכְשָׁו שָׁמַיִם חֲדָשִׁים.

הרצל חקק:

מִן הַמַּכְאוֹב וְהַמָּוֶת וְהָאָבְדָן

תָּקוּם גְּבוּרָה לְהַחֲיוֹת עִדָּן.

יְנַגֵּן לָהּ בַּפַּטִּישִׁים. הַשִּׁיר הַמְּעוֹרֵר,

מִנִּקְרַת הַצּוּר קוֹל זֶהוּת יְשׁוֹרֵר.

לסיכום:

האירוע "ניצוצות מגיא צלמוות" היה לא רק ערב ספרותי מרגש, אלא גם חוויה מטלטלת שנטעה בי תחושת חיבור עמוק לכאב הלאומי ולסיפורם האישי של האחים חקק.

ההאזנה לשירים שהוקראו באירוע, במיוחד מפי הרצל ובלפור חקק, עוררה בי תחושת השתאות, נוכח הכוח של המילה הכתובה להעניק משמעות לאסון, להפוך יגון לתקווה ולהאיר פינות אפלות בנפש. העוצמה הרגשית של השירים, במיוחד אלו שעסקו בזוועות קיבוץ בארי ובכאב הפרטי-משפחתי של האחים, הייתה כמעט מוחשית.

האמירה "קמנו לבקש נחמה" נגעה לליבי באופן אישי, משום שהיא הזכירה לי את הכוח של יצירה, אפילו בזמנים הכי חשוכים, להוביל תהליך של תיקון פנימי. השיר "הנה ימים באים" הפיח בנוכחים, תחושת תקווה. המסר של הרצל חקק, שהחיים ממשיכים, גם מתוך החורבן והאובדן, נתן פרספקטיבה חדשה – לא רק על האסון הלאומי, אלא גם על האפשרות האישית של אדם, להיבנות מתוך משברים.

במיוחד נחרט בי המעמד שבו בלפור קרא את פסוקי "חזון העצמות היבשות". התחושה הייתה שאנחנו לא רק זוכרים את המתים, אלא מחיים אותם ברוחנו. הערב הזה חיזק בנו את תחושת החיבור, הסולידריות, את הכוח  המופלא של

 עם ישראל לקום וליצור מתוך האפר.

האירוע חיזק את ההבנה העמוקה, לגבי כוחן של מילים, המילים יכולות לשמש כלי ריפוי עוצמתי, הן עוזרות לא רק לעבד את האובדן, אלא גם להעניק משמעות למוות ולחיים עצמם. האירוע הזה היווה עדות חיה לכך שכתיבה ושירה אינן רק ביטוי אמנותי, אלא גם שליחות של תיקון..