אֲנִי אוֹהֵבֶת אוֹתְךָ,

כְּפִי שְאוֹהֲבִים חֲלוֹם.

צוֹחֶקֶת לְיָדְךָ כְּמוֹ יְלָדִים.

מְדַלֶּגֶת, מְרֻצָּה מִן הָאֲוִיר.

כְּשֶׁאַתָּה רוֹצֶה

אֲנִי מְסֻגֶּלֶת.

כְּשֶׁאַתָּה מִשְׁתַּדֵּל,

הוֹ, אָז,

אֵין לִי צוֹרֵך לְהָצִיףְ אֶת הַגָזִים בְּמִילוֹתַיי.

אֲנִי מוּכָנַה לִבְהוֹת עָבוּרְךָ,

לָתֵת לְמָחְשָבוֹתֵיך אֶת הַגוֹרָל הַאֵפְשָרִי,

לָנוּחַ.

הִנֵה אֲנִי, נִשְמֶרֶת לְמַעֲנְךָ.

אֵין לִי זִיכָּרוֹן בְּלִי שְתֹאַהֲב אוֹתִי.

* רונה נבון-משוררת, שחקנית תיאטרון, פרפורמרית, שיריה פורסמו בכתבי עת מובילים ובאתרי רשת רבים.