מאמר:

על יוזף היינריך בויס / סברינה דה ריטה

1.  האיש והמיתוס

יוזף היינריך בויס (Joseph Heinrich Beuys )היה אחד מהאמנים המשפיעים ביותר במחצית השנייה של מאה ה-20. בויס נולד בגרמניה והיה נער כאשר הנאצים עלו לשלטון, ואף הצטרף בגיל 15 לנוער ההיטלראי (Hitlerjugend) כשפרצה המלחמה התנדב ללופטוואפה (הורמאכט). בשנת 1944 מטוסו הופל בחזית קרים והוא היה היחידי לשרוד את ההתרסקות, וניצל על ידי שבט טטרים ששמו אותו על מזחלת ועטפו את גופו בלבד ושומן כדי לחמם אותו. "לולא הטטארים לא הייתי חי היום", אמר בויס ב-1979, בשיחה עם אוצר במוזיאון גוגנהיים. לאחר כניעת גרמניה, נפל בשבי והובא למחנה שבויים בריטי. בתום המלחמה שב לבית הוריו, וחווה את הקשיים הכלכליים החמורים של אחרי המלחמה כמו רבים אחרים. כמו כן סבל מדיכאונות חמורים, בשל טראומה והלם קרב.  

2. האמן המהפכן

תאונת המטוס בקרים הפכה לאירוע מכונן, עבור בויס כאדם וכאמן, למרות שהיו שתהו אם הסיפור אמיתי או בדיה שהמציא על עצמו. לאחר המלחמה נסע לדיסלדורף ללמוד אמנות באקדמיה לאמנויות, שם פגש אמנים אחרים והשתתף בתערוכות קבוצתיות שונות. בשנת 1959 נישא לאווה וורמבך, לזוג נולדו שני ילדים. בהמשך התמנה בויס לפרופסור ל"פיסול מונומנטלי" באקדמיה לאמנות בדיסלדורף.  אך בשל מחלוקות עם הנהלת האקדמיה בה לימד, פוטר ב- 1972 מתפקידו למרות שהמשיך לתת הרצאות פילוסופיות והציג בניו יורק את המיצג "אני אוהב את אמריקה ואמריקה אוהבת אותי" .

3. האמנות

ההיסטוריה האישית שלו השפיעה עמוקות על היצירות שלו שחלקן יש המכנים זאת, היו פרובוקטיביות ואולי קשות להבנה, בין היתר " איך מסבירים תמונות לארנבת מתה". מאחר והוצל על ידי הטטרים שעטפו אותו בשומן, הכניס את מוטיב השומן והלבד ליצירותיו כי הם  קשורים לסיפור האישי שלו.  כך שרואים שאימת המלחמה שחווה כחייל גרמני היוותה מצע לאמנות שלו. בנוסף, דרך האמנות ניסה לבטא את הטרנספורמציה שעבר אחרי המלחמה כי הוא האמין שאמנות יכולה לרפא את האומה כולה וגם  את עצמו.

4.  אימת המלחמה

וכך, כאשר בוחנים את האמנות של בויס רואים את השפעתה של המלחמה על יצירותיו. הוא חזר מצולק נפשית ופיזית, סבל מפוסט טראומה והלם קרב. והוא גם הבין את גודל אימת המלחמה .

את היצירות אפשר לראות באתר:

https://www.wikiart.org/en/joseph-beuys/all-works#!#filterName:all-paintings-chronologically,resultType:masonry

בין יצרותיו המוכרות אפשר להזכיר את "I Like America and America Likes Me" (1974), ופרויקט פיסול חברתי שכלל נטיעת 7,000 עצים גֶרמָנִיָה.