צילום: צביה ויצמן כספי 

אומנות בלובי/ צביה ויצמן כספי 

בין חדר הדואר למעליות ניצבים קני ציור עליהם ציורים או צילומים, בדרך לחניה או לדואר נתבשם קצת באומנות. למה לא.

הלובי של הבניין המשותף הפך לגלריה האומנות יוצאות מהמגירות. התופעה ידועה ומוכרת במשרדים גדולים במסדרונות בתי מלון ובכל חלל שיש בו קיר ואנשים חולפים. היא שם. לא רק לגבוהי מצח. תופעה הולכת וגדלה בבניינים רבי קומות, רבי דיירים בתל אביב. יוזמה יפה. הועד משיק בלובי תערוכות מתחלפות של אומנות כזו או אחרת מהחוג לרישום או ציור במיים או צילום בסמרטפון ומציג משאת נפש, להוציא את הכשרון לאור.

גם אם זה לא ואן גוך או פול סזן. התפוחים יפים והפרחים עזי גון. גם איריס מציגה טבע דומם פירות ופרחים, חיות מחמד ונוף. זה נהנה וזה לא חסר.

התערוכה הקודמת ריתקה את ילדי הבניין כי צויירה רובה ככולה בפה. האמנית נטע גנור, מתניידת על כסא גלגלים הפליאה ליצור אומנות בדיוק מרשים. הרמוניה מרגשת ואסתטיקה מרהיבה.

נצחון הכשרון והרוח את מגבלות הגוף.

היום מוצגת תערוכה חדשה של איריס קירשהימר.

קן ציור נושא תרנגול גנדרן. ילדים שחזרו מבית הספר מתעכבים ליד התרנגול אדום הכרבולת והשכן עם הכלב קורא את המניפסט של האמנית. וזו גם דרך שיווקית למכור ולרכוש. עדיף על פוסטר מאיקאה.

בדרך לכאן נסעתי אחרי מכונית מרוטה שהסטיקר מאחור אמר ״אומנות או נמות״. הזכיר לי אמירה של  אותו חכם סיני שקבע

״פרוטה אחת לפרוסה ופרוטה אחת לפרח״

צהרי יום שישי בין חול לקודש נערך שולחן בלובי השכנות אפו עוגות וערכו שולחן ומזגו יין לכוסות והנה מה טוב ומה נעים יותר מישיבות ועד הבית על מוזיקה רועשת או על מצבה העגום של קופת הועד.

נעים להכיר, אני דיירת חדשה. איריס נושאת דבריה בחגיגיות תוך כדי שילדים שחזרו מהגן חוצים את המרחב, אחרים יצאו לקניות, צעירים מיהרו לחדר הכושר. אפשר גם וגם. לובי זה לא מוזיאון ולא בית מרקחת. יש פה חיים. ובכל זאת זה חלל יפה והתאורה נפלאה.

בעברה איריס עסקה שנים ארוכות בחינוך כמורה וכמנהלת. וכעבור שנים הגשימה את החלום להיות אומנית. היא מעידה על עצמה:

״כשאני מציירת הזמן עומד מלכת. אני שקועה במחשבות רואה כתמים צורות וצבעים לא מרגישה אם חם או קר שקט או רועש. ממוקדת בנייר… למיים יש חיים משלהם והם יוצרים קסמים…. לצייר בצבעי מיים זו התמודדות ושליטה ואיבוד שליטה אין לבן אחד. ואדם צריך שיהיו לו חגיגות. ואומנות זו חגיגה. תודה למורתי והנה הטלפון שלי למי שמעוניין לרכוש אומנות…״ 

אומנות בגובה העיניים לא מתיימרת. נעימה והרמונית לפעמים היא תתאים לצבע הכורסא בסלון ורישום הפירות ישב בול בפינת האוכל. מנעד המחירים סביר וידידותי. אומנות בלובי זה טוב. כמו יוגה או ימימה או ריטריט כתיבה. כמו ריבוי ערוצים, אינספור ספרים שיוצאים לאור אפשרות ביטוי ועוד במה לתצוגה.

אצלנו בבניין כל חודש מתחלפת תערוכה וזה נעים וטוב.

למעוניינים לרכוש, לשלוח מייל לzviaweizman@gmail.com