על הסרט אדיסון  סיפור אהבה עם נילי ערבות ורחלי גל אור/ ראובן שבת

הסרט  החדש-"אדיסוןן-סיפור אהבה", הוא אחד מהסרטים היפים והמיוחדים שנעשו לאחרונה בישראל. למרות היותו קצר ( כ40 דקות), הוא מצליח היטב ליצור סיפור מיוחד ונוגע, וחוויה מרתקת לצופים. שיחה עם שתי היוצרות שלו , נילי ערבות ורחלי גל אור, מבהירה את הסיפור יפה וטוב.

מדוע החלטת לעשות את הסרט

נילי ערבות:"הרצון לעשות את הסרט פעם בי שנים רבות. לא תמיד התאפשרו התנאים.

עשיית סרט מחייבת השקעה מורכבת. מציאת אנשי מקצוע  שהולכים עם ליבך, מחשבותיך, ורצונותיך  וסכום כסף לא קטן.

בשנה האחרונה בשלו התנאים – ניר דהכהן (   הפגיש ביני ובין רחלי גל אור.( במאית, עורכת סרטים)  כך נוצר הסרט האישי שלי אודות שתי אהבות:  אהבתי לקולנוע שחרב ואהבת ילדות  שהיתה שותפה לקולנוע ולאותם ימי התום - שחרבה אף היא.

אדיסון היה בית ילדותי . אבי היה המסריט והאיש הטכנולוגי של הקולנוע. מרבית שעות היום שהה בקולנוע. אמי שהתה שעות רבות מחוץ לבית בהיותה אחות ציבורית, וכך עם תום שעות הלימודים בילינו  אחותי ואני את שעותינו בקולנוע.

באותם ימים זכינו לחוויות נפלאות בהרבה מתחומי התרבות שאדיסון העלה על בימותיו.

זיכרונותיי מאותם ימי פלא יצרו אצלי סקרנות וכמיהה לעולם הקולנוע, לאמנויות השונות, למפגשים עם גיבורי התרבות , לסיפורים שסופרו.

את כל אלה רציתי לשקף בסרט  בעיקר  לאחר שבתי הקולנוע בירושלים ובכללם  קולנוע אדיסון נעלמו מחיינו."

ספרי מעט על עצמך ומדוע החלטת לעשות את הסרט.

  רחלי גל-אור

"שמי רחלי גל-אור, בת 57. עבדתי 25 שנים ברשות השידור ככתבת, מפיקה ועורכת.

היום, אני צלמת ועורכת וידאו, יוצרת סרטי תדמית ומסעות משפחתיים.

נילי ערבות, גיבורת הסרט, פנתה אלי, ובפגישה הראשונה שלנו, הוקסמתי והתאהבתי.

הוקסמתי מאישיותה הצבעונית של נילי, והרגשתי שאני רוצה לגמוע עוד ועוד,

מהסיפורים שנשזרו סביב אולם אדיסון; לגעת באבק הכוכבים, להכיר מקרוב את הסיפורים על האליטה הירושלמית,

ואת אלה שידם לא הייתה משגת. ללמוד איך התבצעה ההקרנה בשנות ה-50, לדוגמא, מה היה קורה כשסרט היה נקרע?

איך היו מעבירים את הכתוביות באופן ידני, שלא תמיד הסתנכרנו עם הסרט, ולשמוע על השאגות באולם שלא איחרו להגיע.

וכמובן לשמוע סיפורים משעשעים במיוחד,  על הספורט הלאומי של אותם הימים - ההתפלחויות לאדיסון!

אני חובבת נוסטלגיה, וזו הייתה זכות גדולה בעבורי להפיח רוח חיים באדיסון, של שנות ה-50.

למעשה, באמצעות הסרט ניתן להכיר את ירושלים של אותם הימים, צבעונית, מורכבת, מלאה בקשרים, שמסתבר, שעד היום

לא ניתן להתיר אותם!

מה מייחד את אדיסון?

נילי ערבות

קולנוע אדיסון נבנה בשנות ה 30. הרבה לפני שנות התקומה של המדינה הצעירה. המבנה המפואר שהוקם ברוח אירופאית, הפואייה שקידם את הבאים כשכולו מראות בהן השתקפו נשות העיר על מחלצותיהן, מרחבי האולם והיציע, תאי המכובדים בצדדים, מסך הקטיפה האדום .. באותם ימים סימל קולנוע אדיסון את רוח התרבות האירופית משולבת בתרבות הישראלית החדשה והצעירה. , את הקידמה, ואת  והרצון והתקווה לימים חדשים אחרי הזוועה שהתרחשה באירופה.

כך היה בשנות ה-30 וכך היה עוד יותר בשנות ה-50 לאחר הקמתה של המדינה הצעירה.

 מה לפי דעתך מייחד אותו מבחינה קולנועית, חברתית והיסטורית?

רחלי גל-אור

הסרט אדיסון-סיפור אהבה מחבר בין אנשים! אדיסון היה פרק משמעותי מאוד בחייהם של הירושלמים,

והקרנתו במרכזי תרבות כאלה ואחרים, הצית פרץ נוסטלגי שלא צפינו שיהיה בכזו עוצמה.

מסיפורים אישיים של הצופים למדנו עוד ועוד על אדיסון, וזה היה מרתק בפני עצמו.

זאת ועוד, לצערי גילינו במהלך העבודה, כי יש מעט מאוד חומרים על אדיסון, ובעיקר חומרים ויזואלים.

מסיבה זו, שילבנו קטעי אנימציה, מה שסייע לנו להכניס את הצופה למנהרת הזמן וליצור חוויה שלמה.

לדעתי, הסרט הוא מסמך חשוב, ששופך אור על מקום  שהיה מרכז תרבות חשוב ומשמעותי,

שהיה אבן שואבת לקהל הירושלמי במשך עשרות שנים.

הבמאים שאני מעריכה –

נילי ערבות

שאלה מורכבת בגלל התקופה הארוכה שביליתי את זמני בקולנוע.

בילדותי ראינו את כל סרטי וולט דיסני אם הייתי נשאלת אז – כמובן שהייתי מצביעה עבורם בהתלהבות רבה. הסרט האלמותי – פנטסיה – שנוצר באולפני דיסני מלווה אותי עד היום , וגם את ילדיי ונכדיי. בתקופה יותר מאוחרת – כבשו את לבי סרטי פלאש גורדון – מדע בדיוני שאני מאד אוהבת. חלף עם הרוח סרט שראיתי פעמים רבות באדיסון. מעבר לסרטי אדיסון אהבתי מאד את סרטי המדע הבדיוני של שפילברג, את מלחמת הכוכבים, שר הטבעות... ואת סרטו של אבי נשר – תמונות ניצחון, אני נוצרת בלבי.

. מי הם שלושת הבמאים/יות שאת מעריכה הכי הרבה ומדוע

רחלי גל- אור

אלמדובר - אוהבת את היכולת שלו לשלב בין סצנות קומיות ודרמטיות באותו הסרט. כמובן שאי אפשר להישאר אדישים לנוכח הנושאים

העמוקים שהוא מציג, שיוצרים אצל הצופה מצבים רגשיים מטלטלים, לרוב בשילוב נשים חזקות ועוצמתיות.

ספילברג - לצד סרטיו הרבים והמוערכים, רואה בו כאחד הבימאים החשובים שיוצרים ספוט על פרקים חשובים בהיסטוריה.

אפרים קישון – עטור הפרסים, סאטירקן גאוני, וכמי שידע לראות את החברה הישראלית, על כל רבדיה, 

וכך הביא אותה לקדמת הבמה האמנותית שלו.

אילו סרטים הייתי לוקחת עמי לבקתה מבודדת?

נילי ערבות

 סרט מתח – (אגתה כריסטי) עד התביעה – בילי וווילדר,   מפגשים מהסוג השלישי -  סטיבן שפילברג, שר הטבעות – פיטר גקסון, ו 2 סרטים מופלאים נוספים – הנאהבים מטרואל, ונעליים אדומות שהוצג אף הוא באדיסון.`

  אם היית נקלעת לחצי שנה לבקתה מבודדת בהרים, והיית צריכה לקחת 3 סרטים איזה סרטים היית לוקחת ומדוע.

רחלי גל- אור

שבע ברכות - סרט מטלטל שנגע בי מאוד, משחק משכנע, מעורר אינספור מחשבות ותהיות, ושאלות רבות שאין להן תשובות. 

צייד הצבאים - הייתי צעירה כשצפיתי בסרט, ואף אחד לא הכין אותי למראות האכזריים שנראו על גבי המסך הגדול, 

של חיילי הוויטקונג מתעללים בשלושה חברים מפנסליבניה. שנים, היו לי סיוטים בלילות והצטערתי שצפיתי בסרט.

לימים, כשבגרתי, ועל רקע סיפורי השואה ששמעתי מקרוב, התחלתי להבין ולהיחשף לצדדים האפלים של האנושות.

הסרט מתחבר לי למציאות של ימינו, לסיפור האישי שלנו בבית, על בני דניאל, שנפצע בשבעה באוקטובר בהיותו טירון בבסיס זיקים.

דניאל, הציל עשרות טירונים כשבחר להיאבק בידיים חשופות במחבל שחדר לבסיס, משום שהיה לו מעצור בנשק.

ושוב ושוב עולות השאלות, כיצד מתפתחת כזו אכזריות בבן אנוש, האם אפשר לרפא את הפצעים, או ללמוד לחיות לצידם,

וכיצד המדינה האהובה שלי תחלים לנוכח הזוועות שחווינו וכשטובי בניה ובנותיה לא איתנו עוד.

מחפשת שנים את האומץ לצפות בסרט שוב, מי יודע, אולי זה יקרה אי שם בהרים.

גבעת חלפון אינה עונה - כי הומור טוב יהיה חשוב בבקתה המבודדת, ובעיקר כשמדובר בסצנות קומיות בלתי נשכחות,

מתוך געגועי לימי התום וגעגועי לשחקנים שאינם איתנו היום. 

מבחינה חברתית –

נילי ערבות

קולנוע אדיסון פנה למגוון תושבי העיר. הקונצרטים – הפילהרמונית שזה עתה נוסדה, גרמה להתרגשות רבה בין אוהבי המוסיקה בעיר. מגוון ההצגות– המטאטא, הבימה , הקאמרי, השחקנים הגדולים שעלו על במותיו כמו מסקין , חנה רובינא, עושר המופעים שהגיעו מחו"ל – להקות ריקוד וזימרה מניו יורק, פאריס, דרום אמריקה, שפנו לפלח אחר של הקהל הירושלמי   ומגוון סרטים שמשכו קהל צעיר יותר אל המסך הגדול שסיפק הקולנוע.

חשוב לזכור אדיסון לא היה רק בית קולנוע, אלא לפני הכל בית תרבות. בית של תרבות חילונית- פלורליסטית, בית שכדי להשתייך לאליטה התרבותית של ירושלים, היית חייב להגיע לאדיסון ולהיות מעורב בחיי התרבות התוססים של העיר.

תסריט: נילי ערבות ורחלי גל-אור.

צילום בימוי ועריכה: רחלי גל אור

להזמנת הסרט:052-5667827