הקונצרט 'הללוהו בכינור' הקאמרטה הישראלית ירושלים/ ורדה שפין גרוס

שם יפה לקונצרט יפה. ששי צהריים, 13.00. כך מתאים לקבל את השבת. עם 'הללוהו בכינור' של הקאמרטה, בניצוחו של יואב תלמי והסולנית הצעירה והחיננית, אוברי אוליברסון.

יואב תלמי, נולד במרחביה, בוגר האקמדיה למוסיקה בתל אביב, וג'וליארד בניו יורק. תלמי מופיע בכל העולם כמנצח אורח ראשי, וכמנהל מוזיקלי בתזמורות רבות , ומופיע בקביעות עם כל התזמורות בארץ. בין השאר עומד בראש תכנית ניצוח התזמורות בבי"ס למוזיקה של אוניברסיטת תל אביב.

 תלמי הוא אף מלחין עטור פרסים. התפרסם כשחיבר את המארש "צהל צועד' שזכה במקום הראשון בתחרות המארשים ב 1963, והפך מאז למארש הרישמי של צה'ל.

 Aubree Oliverson כנרת אמריקאית צעירה מוכשרת וחייכנית, מלאת חיים. ניגנה העונה בתזמורת הקאמרית של ניו יורק בקארנגי הול עם תזמורות סימפוניות ידועות. "אני מנגנת מוזיקה שמדברת אלי בלי קשר למספר הפעמים שבוצעה..אני מקווה שבמידה שאני אוהבת יצירה, מישהו בקהל יאהב אותה גם''. אוברי אוליברסון מקדמת חינוך מוזיקלי מגיל צעיר ומעודדת אלפי ילדים לנגן לנגן ולנגן. זכתה בפרסי הצטיינות רבים בפסטיבלים ותחרויות. 

גולת הכותרת של הקונצרט היתה הקונצ'רטו לכינור  של מנדלסון :

מנדלסון (1809-1847). – קונצ'רטו לכינור במי מינור אופוס 64

זוהי אחת היצירות החשובות בתולדות המוסיקה הקלאסית, והמפורסמות ביותר ברפרטואר לכינור, קונצ'רטו שהיתה לו השפעה רבה על רבים מהקונצ'רטי שהגיעו אחריו. ( מומלץ להקשיב ליצירה ביו טיוב)

Aubree Oliverson עזרה לנו להבין את הגדולה הזאת.

אל הבמה עלתה רוח נעורים בירוק , חיונית וסוחפת. שפת הגוף שלה כשחוללה עם הכינור, הצלילים שהפיקה, חדרו לנשמה, בביצוע ובטכניקה וביופי שלהם. עד כדי וירטואוזיות ,

אוברי אוליברסון,  אמריקאית, צעירה שהגיעה לנגן בארץ בימים לא פשוטים, במוזיאון תל אביב שנושק לכיכר החטופים. הקהל היה שבוי שלה והיא שלנו.

ההדרן של המלחין האמריקאי שניגנה היה מופלא .

ואז , לקול מחיאות כפיים קצובות,  הגישה הדרן נוסף. מתוך הקונצ'רטו לכינור

ב  minor c של באך, והתמזגה עם הכינור ועם הקהל.

(אחר כך ראיתי אותה בכיכר החטופים,  אחת מכולם , בלי השמלה הירוקה, הכינור על כתפיה, והכאב בעיניה)

עוד ניגנו בקונצרט:

פוציני, כריזנטמות- פוצ'יני (1858-1924) שנודע כמלחין אופרות, לה בוהם,  מדאם בטרפליי, כתב את היצירה כריזנטמות, במהלך לילה אחד, כקינה למותו בטרם עת של ידידו הדוכס , בן מלך איטליה. כריזנטמה היא חרצית, ומנהג נוצרי-איטלקי הוא לשים כריזנטמות על הקבר הטרי.

היצירה הוקדשה לחללים של 7 באוקטובר.

פרק אחד, רק כלי קשת, כינורות וצ'לו שניגנו בהרמוניה עצובה.

ז'אן סיבּליוס (1865-1957),  מלחין פיני ואחד המלחינים הפופולריים בתקופתו, המוזיקה שחיבר, ושילב פולקלור ביצירותיו, היתה מרכיב בהתהוות הזהות הלאומית הפינית.

היצירה Andante Festivo מ 1938 היא עיבוד לרביעית כלי קשת וכבר בפתיחה צלילי הכינורות נשפכים אל האולם וממלאים אותו כמו היתה זו תזמורת סימפונית גדולה.

בטהובן (1770-1827),

סימפוניה מס' 2 ברה מז'ור, נכתבה בין השנים 1801-1802, והוקדשה לנסיך קרל אליוס ליכנובסקי שהיה מעריץ נלהב בכל הקשור למוסיקה קלאסית. בטהובן כתב את היצירה בתקופה לא פשוטה בחייו כשכבר החל להבין ששמיעתו נחלשת ושכנראה אין מרפא למחלתו, והיה בדיכאון גדול ומאידך זו היתה תקופה פוריה מאד בכתיבת יצירות.  בסימפוניה השניה בולטים החופש המיבני ההפתעות ההרמוניות ותחושת האילתור.

היצירה נוגנה לראשונה ב- 1804, ובטהובן הוא שניצח על התיזמורת בתיאטרון של וינה.

הקאמרטה הישראלית ירושלים – היא תזמורת קאמרית ישראלית שנוסדה בעיר רחובות   ב 1984, ע"י המנצח והחלילן אבנר בירון .לפני תחילת הקונצרט עלה בירון לבמה להיפרד מאחד מנגני הצ'לו,  שהתרגש מהמחווה. התחושה היתה שהתזמורת היא כמו משפחה.

(גילוי נאות – רחובות היא ההום טאון של כותבת השורות כאן שגאה להיות בוגרת תיכון ת.מ.ר  שגם אבנר בירון מבוגריו, למד וניגן בין כתליו).

ואז יצאנו מהמוזיאון היישר למציאות הכואבת שלנו , לכיכר החטופים, ולזעקה הבלתי נגמרת Bring them home

.