צילום: צביה ויצמן כספי
אירוע בבית הסופר על הרומן זונה בונציה / צביה ויצמן כספי
בערב חמישי הואר הבנין בקפלן 12, ביתם החדש של אגודת הסופרים. שם התכנסו עשרות שוחרי ספרות וספרים. האגודה פתחה ביוזמה ברוכה לארח סופרים ומשוררים בתחילת דרכם. להעניק במה ליצירה צעירה.
המפגש הראשון בסדרה אירח את הסופרת אלרי כרמון על ספרה ״זונה בונציה״ שיצא לאחרונה בהוצאת ״תשע נשמות״ בעריכתו של אוריאל קון. בקצרה ובשפה קולחת ותיאורים עשירים משעשעים ומפותלים מתארת הגיבורה את תשוקתה להתאהב ברעיון האהבה עד כלות.
על הבמה ישבו הסופרת והעורך.
הנחתה, ראיינה, הובילה והעמיקה, דורית זילברמן שניכר שקראה וחקרה וביקשה לברר סוגיות, דילמות, מושגים, משמעויות ומחשבות. לפרקים הזדהתה ולעיתים תהתה.
השם ״זונה בונציה״ דרש הבהרה, המנחה התייחסה אליו כאל ״הפיל בחדר״ ואמרה כי חוץ מבספרות, הפמניסטיות אולי היו מתנגדות למסר. ולמזלנו ספרות זו לא משטרה, אחרת לא היה לנו שייקספיר…
בואי נברר ראשית למה ״זונה בונציה״
אלרי: השימוש במילה ״זונה״ הוא יותר בשל האין מוצא שנתקלתי בו בשפה העברית. כשניסיתי לתאר מצב או ביטוי שיכיל את כל מה שהגיבורה רצתה להיות.
זה בעצם ביטוי שכזה בסלנג ״למה מה, אני הזונה שלך, אני הפריירית שלך״. אחד המבקרים של הספר אף העיר כי אין כזה דבר ״זונה בהתנדבות״. זהו הדיסוננס שקשה לפענוח. זו בחירה מודעת במילה שתביא עימה ביקורת ומחשבה.
כזו היא אלרי, כותבת עמוקה ומורכבת. יש לה סגנון חצוף ונועז ומלא בטחון, אני מקנאה בנשות הדור הזה, אמרתי למי שישבה בסמוך. זה מצב מוחלט של ״חופש בחירה״ חשבתי לעצמי.
הגיבורה ניסתה הכל והחליטה ללכת עד הסוף עם הצעד הרדיקלי הזה. פשוט לא לוותר על למצוא אהבה. הגיבורה מודעת לפמיניזם היטב. היא מסיונרית מודרנית שבה לה לשכוח את מהפכת הMeToo כדי להיות משוחררת לגמרי ממוסכמות. ואז הטילה על עצמה להתאהב ברעיון של להתאהב עד כלות בגבר. שהוא ״נוכח נפקד״. זה לא הוא זו היא.
בספר יש קטע שמספר על קורטזונה דמות ססגונית הלקוחה מהתרבות האיטלקית במאות שעברו. שהיא מעין אמנית, בדרנית, מארחת. שמותר רק לחשוק בה ולראותה בלבד, למעט…היא יודעת לשיר ולנגן ורוצה לכבוש את גבר החלומות שלה לא בהכרח להיות מושגת בקלות. ובכך להפוך את משמעות השם.
הגיבורה מאושרת מהרעיון שהיא עושה משהו לא רגיל, חתרני, רדיקלי. הרעיון הרומנטי קסם לה.
דורית זילברמן: הזנות נתפשת כמערך מדכא אישה ומתקיים מחוץ לגבולות גופה ונפשה. הבחירה בשם זה נדמת ההיפך מכך.
אלרי: הרי הקורטיזונות היו נשים העוסקות באומנות, בהבנת נפש האדם, הן נחשבו חכמות וחזקות וראו בגבר רק מפתח לדלת שדרכה הן רוצות להיכנס לעולם טוב יותר.
אוריאל קון: הגיבורה נקלעת למצב ביניים שבו יש בה כח וחולשה גם יחד. היא מסרבה להיות תיירת בונציה ולא יכולה להיות חלק מהחברה האיטלקית. במרחב הזה היא מפלרטטת עם הכניעה לאיטלקיות ומצד שני יש בה מבט חיצוני שאין למקומיים. הפוינט אוף ויו שלה מורם. לכן זה עובד.
הגיבורה מרשה לעצמה להתעסק במחשבה של חיפצון הגבר למטרות פמיניזם כשהיא מתארת אותו חצי עירום: ״ידעתי שאעדיף להיות אחראית לאורגזמות של עצמי…״
הגיבורה היא גם וגם. יש כמובן גבולות מרסנים אפשר להיות פמניסטית וגם שוביניסטית וזה המחיר שהיא מוכנה לשלם לטובת החופש שלה. יש לה זכות בחירה. זו חוזקה. גבר יכול לחפצן אישה ולהיפך לכן הגיבורה היא ״סופר פמניסטית״. הכסף או המעמד פחות מטרה, אבל יש לה תשוקה להמשיך את השושלת עם בן המעמד הגבוה, הלא מושג. מסביב לביתו יש גדר שושנים דוקרניות… יש אהבות שאסורות למימוש אחרת זה מפשיט אותן מהקסם מהמסתורין מוציא את העוקץ מהסיפור. כל שנותר לה זה רגש.
״זו עמדה חתרנית להתמיד עם סיפור החיים״. מדגיש אוריאל קון. היא עושה פלאים עם אישיותה המרובדת. היא גם טיילת, גם מתעניינת באדריכלות גם מבקרת אומנות, גם חווה אהבה. הגיבורים המישניים בספר הופכים להיות חלק מובנה של הנוף תוך תפיסת עולם אדרכלית אומנותית. יש כיכר, יש גשר, יש סירה, יש שייטים חסונים דוכני ירקות ופירות מפתים. העיר ונציה היא חפץ. יש היפוך תפקידים.
ובחזרה לבמה הצנועה בבית הסופר בתל אביב לשם עולה להפליא בקולה אריות איטלקיות שירה שיש, זמרת אופרה יפיפייה בשמלת בורדו כצבע היין, מלווה אותה בריחוף על הפסנתר, אבי בנימין.
לקראת סיום קוראת בהטעמה נשית מזדהה השחקנית היפה אוסנת פישמן קטעים נבחרים במרחב בין הזמן למקום, מתוך הספר:
״איך לא הצלחת למצוא מישהו שאלו חברים מן העבר בהיסוס. אח״כ הגיעו המלצות, שידוכים, טלפונים מהחבר של החברה מהגן, מהבן של נהג המונית, מהאח של השכן. בהמשך התפשטה שמועה שסינדי היא בעצם בת הזוג ולא החברה הטובה. שלפתי את רשימת הדייטים ותהיתי איך התפשרתי יותר משנה עם אלון הקוצני עם איתן הבינוני ונדב ואחרים. הם היו שווה ערך ל״מוצרים בפיקוח״ מטעם המדינה כמו חלב בשקית, לחם אחיד, חומוס או מרגרינה… כאילו שזה העניין ב״להצליח״, כמו לקבל ציון גבוה בבחינה…אולי בשל השפעות חיוביות מהורי הנהדרים הבנתי שאני בגט חם שזה עתה יצא מהתנור, מריח וקריספי מבחוץ ורך בפנים. כזה שרוצים לקחת ממנו ביס בתור לקופה, עוד לפני שמשלמים תמורתו…״
משנה מקום משנה מזל חשבה הגיבורה מהפריפריה המבוססת, המפוהקת ויצאה לה לונציה בחורף. למה בחורף, כולם תהו, אך היא נסעה בחורף לונציה הפעם כדי להיות ״זונה בהתנדבות״. אידיאל של אהבה. מחשבה. רגש. זה הרי בהתנדבות…״
