שיר:
פגישה | מיכל פרי
ציור: מיכל פרי
א
עֵצִים גְּבוֹהִים נִצָּבִים בֵּין הַבַּיִת לָרְחוֹב,
מְבוֹדְדִים אֶת הַבַּיִת וּבוֹנִים סְבִיבוֹ שִׁכְבַת הֲגַנָּה.
תְּחוּשַׁת סוֹף פּוֹקֶדֶת אֶת הָאֲוִיר.
מְנוֹרַת הַמֶּלַח הַכְּתֻמָּה דּוֹלֶקֶת,
אוֹרָהּ צָפוּן בְּתוֹכָהּ
כְּכֶתֶם אֵשׁ שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּשֵּׁט.
חֶשְׁכַת הַלַּיְלָה נוֹגַעַת בַּזְּגוּגִיּוֹת
שֶׁל שְׁלֹשָׁה חַלּוֹנוֹת גְּדוֹלִים הַפּוֹנִים לַמִּזְרָח.
עֵצִים פּוֹרְשִׂים עֲנָפִים אֲרֻכִּים
בָּהֶם עָלִים זְעִירִים נֶאֱחָזִים.
תְּאוּרַת הָרְחוֹב מְאִירָה אוֹר עָמוּם בִּקְצוֹתֵיהֶם.
הָאֲוִיר עוֹמֵד.
שִׂיחֵי הַגָּן, הָעֵצִים, הֶעָלִים, חֲרִישִׁיִּים לְלֹא תְּנוּעָה
כִּתְמוּנָה דּוֹמֶמֶת קְפוּאָה.
אֲנִי מַבִּיטָה בַּמָּוֶת.
ב
זֶה הַסּוֹף
הִיא לוֹחֶשֶׁת.
לֹא הִרְגַּשְׁנוּ אֶת הַזְּמַן.
פַּעַם הָיִינוּ קַיָּמוֹת זוֹ בְּתוֹךְ זוֹ.
הַיּוֹם אֲנַחְנוּ
גְּזוּרוֹת, חֲתוּכוֹת, בּוֹדְדוֹת, רְחוֹקוֹת זוֹ מִזּוֹ,
מַאֲשִׁימוֹת אֶת מַה שֶּׁהָיָה.
זֶה עוֹד מְעַט נִגְמָר, גְּדַלְתֶּן
הִיא לוֹחֶשֶׁת.
אַתֶּן כְּבָר נָשִׁים מְבֻגָּרוֹת.
וְאֵיךְ לֹא יָדַעְנוּ?
ג
עוֹד מִִשְׂחָקִים וְצִחְקוּקִים
וְאַבָּא וְאִמָּא.
הַאִם דָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה?
אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבוֹת מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן
מְנַסּוֹת לִצְחֹק אֶת מַה שֶּׁאֵין.
אַבָּא מְנַמְנֵם.
אִמָּא טְמוּנָה בָּאֲדָמָה.
אַבָּא וְאִמָּא,
תָּמִיד כָּל כָּךְ סְבַלְתֶּם
בַּהֲוָיַתְכֶם הַכְּתוּשָׁה.
ד
הַצֵּל עוֹבֵר בַּקִּירוֹת, וּבְגוּפֵינוּ.
אֲנַחְנוּ מְסַפְּרוֹת לְעַצְמֵנוּ בְּדִיּוּק אוֹתָם סִפּוּרִים.
אֲנַחְנוּ,
חוֹזְרוֹת וְאוֹמְרוֹת
חוֹזְרוֹת וְאוֹמְרוֹת
וְדָבָר לֹא זָז.
אֵלּוּ הַשָּׁנִים שֶׁלֹּא שַׂמְנוּ אֲלֵיהֶן לֵב,
הַשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ.
הַשֵּׂעָר הִלְבִּין וְהָעוֹר הִתְרַכֵּךְ מֵעַל לַבָּשָׂר.
אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבוֹת מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן.
כָּל אַחַת גְּזוּרָה בְּמִדָּתָהּ.
ה
שְׁעוֹת לַיְלָה אֲרֻכּוֹת עוֹבְרוֹת וּמֵהַחַלּוֹנוֹת נִבֶּטֶת חֲשֵׁכָה,
רוּחַ קַלָּה נוֹשֶׁבֶת בֶּעָלִים הַנַּעֲנִים.
יָדִי מֻנַּחַת עַל בִּטְנִי, נוֹגַעַת בָּעוֹר הֶחָלָק הַמַּסְתִּיר אֶת הַבָּשָׂר.
הִתְרַגַּלְתִּי לִשְׁכֹּן בַּגּוּף הַזֶּה.
אֲנִי מֻקֶּפֶת בַּחֲפָצִים שֶׁאָסַפְתִּי בְּחַיַּי, צִלּוּמִים שֶׁלִּי וְשֶׁל בְּנוֹתַי
בְּיַחַד מְחַיְּכוֹת, סְפָרִים בָּהֶם קָרָאתִי הִתְעַמַּקְתִּי לָמַדְתִּי.
הַזִּכָּרוֹן שׁוֹקֵעַ בִּבְרֵכַת הַהַכָּרָה הָעֲמֻקָּה,
וַאֲנִי מְרַפְרֶפֶת בְּשִׁכְבָה דַּקִּיקָה חוֹלֶפֶת שֶׁל הֲוָיָה.
ו
אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁהַנֵּצַח לֹא יַגִּיעַ
הִיא לוֹחֶשֶׁת
שֶׁהַנֵּצַח לֹא יָבוֹא.
אַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ
