מאמר:

על ספר הילדים הרפתקאות  צ'יק   וצ'אק  / יוכבד בן דור

  הרפתקאות ציק וצ'אק- זאב  ליכטנזון, ארגמן  מיטב  הוצאה  לאור, 2024

לפני  כל  קורות  הסיפור  מחליטים  ציק  וצאק  לראות  איך  נראה  הים  הגדול.

הים  מימים  ימימה, הים  שמטביע, וימים  שמצילים  אותם  בדרכם  החדשה.

שורות  שורות  מסודרות  במילים  עושות  להם  אי  בתוך  המקומות  אליהם  הם  הולכים.

מצוידים  בבגדים, חפצים  נחוצים  ומפה  גדולה  מאוד  כאילו  יוצאים  להציל  את  העולם,

שלאחרונה, כנראה,  מבקש  הצלה.

שני  חברים  שנוטלים  מצפן  של  ציקצקו  הזקן  לעבור  בארץ  במעבר  ההבטחה.

הם  צובטים  את  הלב  של  הקורא  את  סיפורם.

תחילה  ההחלטה  לצאת  לדרך, שההשתוקקות  לה  היא  געגוע  מלווה  בזיכרונות

מתוקים  של  ילדות  מאושרת  ותמימה  אל  תזוזה  מלאת  הנאה  מתמשכת  עם  רצון

להציג  ולשתף  אחרים  בחוויה  זו.

אז  נוצרת  התלבטות  "הרת  גורל"  מה  לבחור  מתוך  עולם  כל  כך  עשיר  ומגוון.

כיוון  מזרח, מערב, דרום, צפון  והתמקדות  בשמש  המשמשת  להם  מצפן  בחיפוש  הקשה.

מה  שנוצרו  הם  הבלבול, המחשבה  והפתרון.

סיפור  ילדים  המציג  חשיבה, התבוננות, הקשבה, שהם  געגוע  עמוק  לידיעה  ולאמת.

הראשון  הוא  החמור,..." כי  חמור  נשאר  חמור" ( שם, עמוד  15). ממנו  הם  לומדים

לערוך  חשבון  קטן, שהוא  מועט  המחזיק  מרובה, חשבון  נפש  של  העולם  מונח

על  כתפיהם, והוא  קליל  ומשובב  נפש.

השני  הוא  איש  " חונה  על  כביש" ( שם, עמוד, 17), שמשבית  לשניהם  את  הלב,

ושבגללו  ..." יש  עסק  ביש". ( שם, עמוד  17).

הם  אינם  יכולים  להצטרף  אליו, ונותרים  לבד  בנשמה, באי  שקט  של  כביש.

כן, האיש, אוי, איך  זה  שדווקא  הוא  מפיל  עליהם  דבר  רע, והם  יראים

את  הרע, ואינם  יודעים  איך  תשחק  שעתם.

בואו  של  השלישי, הסוס, ..."בלי  היסוס"...( שם, עמוד  19)  פותר  לרגע  את  הבעיה,

רץ  איתם  לים  כאילו  הם  בכביש  מהיר.

הם  מגלים  על  עצמם  הפתעה  של  צמיחה  ממרחק  ומגבוה  ( על  גב  הסוס),

והשמים  מעליהם  מותאמים  למידותיהם.

עליזות, שמחה  ושירה  צעד  בצעד, רעד  ברעד. הים  נגלה  בפניהם, והם  מדלגים

בקלילות, ומודים  בנימוס  לסוס  שלקח  אותם  לפסגות  חדשות, והולכים  ברגל

כעולים  לרגל.  מתכוננים  לנסות  גם  "לצוף  וגם  לשחות" ( שם, עמוד  22).

בין  הלא  כלום  לאינסוף  " מתהפכים  פה  מכל  שטות" ( שם, עמוד  22), טסים,

עפים, שותים  מלוא  האף, משתעלים, אחד  יושב  ואחד  שוכב, ונאבקים  לא  לשבור

את  הלב. " מעלה  מטה" ( שם  עמוד  23)  יום  שלם  מרגישים  אבודים  לתמיד

ומחפשים  את  פני  העולם.

" נעשה  להם  עצוב, כי  כל  היופי, מתברר  קיבל  פתאום  פרצוף  אחר" ( שם, עמוד24 )

..., ככה  סתם  מתנדנדים". ( שם, עמוד  25).

למי  יש  בכלל  סבלנות  לכתוב  על  מסע,  להם  אין, ..."והחליטו  : " זה  הסוף"! ( שם,  עמוד  25)

..." ים  זה  סתם  וסתם  זה  ים"...( שם, עמוד  25).

..." הוא  בהחלט  לא  בן  אדם." ( שם, עמוד  25)  ושכחו  את  האיש  שהשאיר  אותם  בכביש.

פגישתם  עם  הים  הייתה  על  גשר  צר, שמתחתיו  תהום  רחב, בור  מדרון, חלל  עמוק,

שסופו  לא  ידוע  גם  במישור  הפיזי  וגם  במישור  המטאפורי. ללא  חסדי  שמיים, ללא

שיווי  משקל  רק  להרים  ידיים  לצדדים  ולמעלה.

להרגיש  לבד  בלי  מראה  עיניים  שרואה  ללב  של  כל  אחד  מהם.

.."גם  לא  פה  וגם  לא  שם"...( שם, עמוד  26).

ציק  וצאק  נותנים  ידיים, ממתיקים  סוד, הולכים  הביתה

 ..."להפליג  שוב  באמבט"...( שם, עמוד  26)  שהוא  בלתי  נראה  אבל  מספיק  בולט

וידוע  בשביל  שניהם.

ניתן  לדמיין  את  שניהם  באמבט  משחררים  את  עצמם  מן  השורות, ומעמידים

פנים  עמוסי  תובנות.

הסופר, זאב  ליכטנזון , רוקם  סיפור  ילדים  בעיניים  מפוכחות, פקוחות  לנראה,

שנישא  בקצב  ציפור  שיכורה, מלאה  הווה, והזרם  הנגלה  כסרט  צילום  והקלטה,

לא  שוכח  דבר.

אחרי  סערת  המסע  מופיע  השקט  ומכריז: " זה  לא  הים  זו  אמבטיה". האמבטיה  מלאה

מוזה  והשראה, ולכן  יש  הצלה...