על פרשת השבוע  וישלח

בחרה אסתר ויתקון

פרשנותו  המאלפת של מרדכי עמית על יעקב שהכיר בחטאו  על דרכי המירמה  שנהג עם אחיו

עשו, התיקון שעשה בדרך להתפייסות עמו ומשמעות המאבק עם המלאך שזכה אותו בשם

ישראל כשיאו של תהליך שינוי ביחסו לאחיו.

בס"ד
לילה סוער במעבר יבוק

הפקולטה למדעי היהדות   בר-אילן    מאת: מרדכי עמית                                         

לילה סוער במעבר יבוק*

יעקב אבינו העביר את משפחתו ואת רכושו במעבר יבוק ולאחר מכן התבודד ושקע בהרהורים. הרהורים קשים היו לו. ייתכן שמחר בבוקר יבוא עשָׂו אחיו עם ארבע מאות איש כדי להרוג אותו. יעקב כבר שלח לו מתנות, אך כנראה ללא הועיל. הוא גם התפלל לה' אך לא קיבל תשובה. אמנם יש לו תכנית, הוא כבר חילק את כוחותיו לשני מחנות וציווה את הראשון להילחם בעשָׂו, אם זה יפתח בלחימה, ואת השני ציווה לברוח. אולם לאן? ללבן?

ואם בכל זה לא די, הרי פתאום מתנפל עליו מי שנראה כפרא אדם, שפניו כפני עשָׂו ומתאבק עמו כל הלילה. עם עלות השחר מבקש האיש להימלט, אך יעקב אינו מרפה ממנו. האיש מתחנן לפני יעקב שייתן לו ללכת כי כבר עלה השחר. בשלב זה הבין יעקב שמלאך ה' נאבק עִמו, ואם פניו כפני עשָׂו, הרי בעניין עשָׂו הוא בא אליו.[1] יעקב משיב לאיש שהוא מוכן לשחרר אותו בתנאי שיברך אותו. המלאך שואל אותו לשמו, ויעקב משיב ששמו יעקב. על זה השיב לו המלאך תשובה תמוהה בזו הלשון: "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱ‑לֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (לב:כט).

פסוק זה קשה ביותר. אם כוונת המלאך הייתה לשנות את שם יעקב, היה עליו לומר: 'לא יעקב יקרא עוד שמך', כמו אצל אברהם.[2] ועוד, הרי השם יעקב נשאר לו, והשם הנוסף, ישראל, ישמש למטרה אחרת.[3] השורש שׂ-ר-ה פירושו להיאבק ב-, וכאן כמובן מתעוררת השאלה מי הם האנשים שנאבקו עמו. כאמור, הפסוק אמנם קשה, אולם פתרונו יסביר לנו את משמעותו של הקטע כולו.

ראשית, נבחן את דעת המפרשים. הפרשנים בנו יעקב, בובר-רוזנצוייג ואחרים הוסיפו רבות בהבנת הקטע, אך לטעמי חשובה מכולם הייתה לאה פרנקל בספרה "פרקים במקרא".[4] לדעתה, הביטוי "עם א-להים ועם אנשים" הוא מעין 'הן-דִיאַ-דִיס' (שניים שהם אחד),[5] כמו "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל-הָאֱמֶת" (לב:יא), שפירושו חסדים של אמת, ורק בגלל צורת הרבים של השם "א‑להים" בא גם השם השני ברבים: אנשים. המובן הוא אפוא: 'כי שרית עם איש א‑להים'.

אם כן, מדוע הכתוב לא השתמש בצירוף הרגיל "איש א-להים"? לאה פרנקל לא העלתה את השאלה הזאת, ולהלן נדון בה בעניין המפגש בין יעקב לעשָׂו.

יעקב הבין את המסר שמסר לו המלאך: אם רצונך להתמודד עם אחיך, עם עשָׂו, עשה זאת בדרך של מאבק כשר ולא בדרך של "בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה" (כז:לה). עתה עליך לתקן את המעוות; עליך לפייס את אחיך. עוד הבין יעקב שדברי המלאך הם התשובה שה' עונה לו על תפילתו: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי-יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל-בָּנִים" (לב:יב).

הפירוש הזה מיישב לנו גם קושי גדול בהמשך הפרשה (תחילת פרק ל"ג): "וַיִּשָּא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא... עַד-גִּשְׁתּוֹ עַד-אָחִיו". מה קרה לתכניתו שגילה לנו הכתוב בפרק לב:ח – "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ וְאֶת-הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. וַיֹּאמֶר אִם-יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה"? אמנם יעקב חילק את האנשים אשר אתו לכמה מחנות, אולם לא לשם מלחמה ולא לשם בריחה אלא לשם ניסיון למצוא חן בעיני עשָׂו. אין ספק שרק השיחה עם המלאך יכלה להשפיע: היא שהביאה לשינוי מוחלט של התכניות המקוריות. בהמשך הפרשה (בפרק לג:ג-ח) בא החלק הטבעי של הברכות ההדדיות בין שני אחים, שלא ראו זה את זה זמן רב, והשיח הרציני נפתח בשאלת עשָׂו את יעקב על העדרים ששלח לו יעקב בידי שליחים (פסוק ח). יעקב מסביר לו שזה מיועד למצוא חן בעיניו, אך עשָׂו מסרב בתחילה לקבל את המתנה, כפי שמחייב הנימוס במזרח. יעקב נשאר בשלו, וכאן יש לדון בביטויים שהוא משתמש בהם. בתחילה הוא קורא למתנה מנחה: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל-נָא אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי" (לג:י).[6] מנחה, כידוע, נותן הקטן לגדול, לשליט. זהו הרמז הראשון של יעקב לעשָׂו, שהברכה שקיבל (יעקב) במרמה לא התגשמה. אדרבה, לא יעקב הוא השליט אלא עשָׂו, ועוד ממשיך יעקב ועוטף את דבריו באזכור, שראה את פני עשָׂו בחלום "כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים[7] וַתִּרְצֵנִי" (שם). בזה מחזיר יעקב לעשָׂו את הבכורה, שכאילו רכש אותה מאחיו בתנאים לא הולמים, וכן דברי רש"י על אתר, אך לשם מטרה אחרת.

עתה נעבור לפסוק יא: "קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי-חַנַּנִי אֱ‑לֹהִים וְכִי יֶשׁ-לִי-כֹל וַיִּפְצַר-בּוֹ וַיִּקָּח". לאה פרנקל כותבת על המעבר מ"מנחתי" ל"ברכתי":[8]

ברם, גם ביטויים 'נרדפים' אינם זהים. הם נבדלים זה מזה במשמעם, ולוא הבדל דק ביותר. לעתים אין בכוחנו לעמוד על ההבדל הדק במשמעות, ואילו כאן המעבר מ"מנחתי" ל"ברכתי" נראה לנו כמביע את אותה המשמעות אשר מ. בובר העמידנו עליה. במלה "ברכתי" רומז יעקב לאותה ברכה אשר בעבר לקחהּ מעשו, ואשר אותה הוא חפץ להחזירה לו. בביטוי "ברכתי" אין הכוונה לאותו החלק של ברכת האב, אשר בו איחל לו עושר כלכלי, אלא לחלק האחר של ברכת יעקב, אשר בו איחל לו שררה ושלטון.

הרי שמענו מתחילת פרק ל"ב שיעקב דוחה ומבטל שלטון זה על אחיו על ידי שבעקיבות הוא מכנה את עצמו עבד ואת עשָׂו אדון, כלומר ההיפך מברכת האב נתאַמת: אתה האדון ואני עבדך. פירוש זה של בובר יפה מאוד ונכון מאוד, ובזה מפייס יעקב את עשָׂו אחיו, ועשָׂו מצדו גומל לו ומפנה לו את ארץ ישראל, אולי משום שידע את תוכנה של ברכת אברהם, שבה נועדה ארץ ישראל ליעקב ( בר' לו:ו-ח).

עתה נותר לברר מדוע בחר המלאך בצורה של "שניים שהם אחד" והעדיף אותה על המבנה הפשוט של הביטוי "איש א-להים" או "מלאך א-להים"?

לדעתי, הסיבה היא רמז היכול להיווצר על ידי דו-משמעות, אם משתמשים בצורה של "שניים שהם אחד". אילו היה כתוב 'ויאמר לא יעקב יאמר עד שמך כי אם ישראל כי שרית עם מלאך א-להים ותוכל', הרי כל הקטע היה מקבל משמעות משונה של תהילה ליעקב, שהצליח לשרות עם המלאך בדרך הוגנת. אין לזה כל קשר לכתוב הקודם ולבא אחריו. אך לא כן לפי הכתוב בפרשתנו, שבו נוצרה דו-משמעות: "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱ‑לֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים וַתּוּכָל". מיד נשאלת השאלה מי הם האנשים, על כל פנים במבט ראשון, ומיד חושבים גם על עשָׂו. לזה עוד מתלווה המילה "ותוכל". בהרהור ראשון הצירוף הזה יכול לרמוז ליעקב שהוא יכול להתמודד עם אחיו בדרכים נאותות וגם להצליח. אמת, אין זאת הפרשנות הנכונה של הפסוק, אך גם הבנה ראשונית ומוטעית יכולה להתקבל כרעיון מפתה או כתשובה על תפילתו של יעקב "הצילני נא מיד אחי מיד עשו". אם כן תהיה ברכת המלאך כוללת את הרמז כך: לא ייאמר עוד שמך יעקב, הנאבק בדרכי מרמה. ההוכחה היא המאבק שנאבקת אתי, ואם תיאבק כך עם עשָׂו כמו שנאבקת אתי, אתה עשוי להצליח.

מרדכי עמית