אז ידעתי / אסתר ויתקון זילבר   

לאימי שמלאו לה שמונים ושמונה שנים, באהבה

 אִמָּא,

 כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי

 מִמְּרוֹם מִגְדַּל שְׁנוֹתַיִךְ

 הַנּוֹשֵׁק לַנֶּצַח

 אֶת גִּתִּית קוֹלֵךְ הַמִּתְפַּעֵם

 לְמַרְאֵה יָפְיוֹ שֶׁל הַר וְעֵמֶק

 נִרְעַד עִנְבַּל לִבִּי,

 שָׁכַחְנו  נָכוּתֵךְ 

 הַמַּדְאִיבָה

אָז יָדַעְתִּי 

מֵּעֵבֶר לָעֱנוּת

מֵּעֵבֶר לַיֵּאוּשׁ

חֲנֻכִּיָּה דּוֹלֶקֶת 

גְּבוֹהָה מִשָּׁמַיִם

וַעֲמֻקָּה מִתְּהוֹם

​