צילום: צביה ויצמן כספי
ביקור בכיכר החטופים הריקה / צביה ויצמן כספי
יצאתי עם תלמידות ״תיכון בן גוריון״ אופיר וסתו עלמה ואגם לכיכר החטופים לצורך תחקיר לעריכת פודקסט. כל הדרך לתל אביב שוחחנו על המצב על המשמעות הקשה שעדיין 101 חטופים כלואים במנהרות האימה של חמאס בעזה כבר 360 יום!
״קשה לנשום עם המחשבה שאין להם שם אויר לנשימה״, אומרת סתו ואגם מוסיפה ״דמיינו מה עובר על בני המשפחה״. אופיר ועלמה מתרגלות סימולציה לראיונות.
הכיכר שהיתה עד ה6 באוקטובר ״כיכר התרבות״ שינתה פניה. המצגים, האוהלים והשלטים תמונות החטופים ברחבה מסתירים את המבואה למוזיאון ת״א וחושפות את נוסח מגילת העצמאות התלוי על הקיר. בדופן ימין, בניין בית המשפט היכל הצדק, איפה אלוהי הצדק?
תיאטרון הקאמרי והאופרה הישראלית. מאחורי הספרייה. במרכז הרחבה פסלים ברוטליסטיים של מנשה קדישמן.
בשיפולי המדרגות יושבים חיילים ומעט מבקרים בבית הקפה של ספריית בית אריאלה. פה ושם נציגי משפחות עם חולצות שחורות והכתובת ״Bring Them NOW” בספסל סמוך לדוכן הדיסקיות והסרטים הצהובים יושב אבי, דייר בית גיל בזהב הסמוך, מחזיק שלט ״חזרה לימי הפלמ״ח״! מה פשר השלט? שואלות התלמידות, והוא מספר באריכות על הימים ההם, ימי טרום המדינה, פיסת היסטוריה על איך נלחמו נערים כבני 15-16 על הזכות על הארץ
מיצג המנהרה. מצמרר גם אם המעבר בו נמשך שניות ספורות. הלב הולם לקולות הצעדים מעל הראש. תחושת מחנק וחושך.
101 כסאות צהובים רקים..המיצגים האומנותיים בכיכר נצבעו בצהוב שעון חול ענק עם הכותרת ״הזמן אזל״ שולחן החטופים הארוך, ערוך ומוכן לחזרתם. על כסאות החטופים תמונות שלהם שצרובים עמוק בתודעה על כסא אחד צעיף של מכבי וכסא סמוך לבוש בחולצת הפועל. תנונות פנים צעירים מחייכים שהפכו להיות כל כך מוכרים!
אייל, מי שאחראי על הדוכנים בכיכר החטופים מספר שעזב את העבודה לפני שנה ובא לפה לסייע לכל דורש. הוא מגיע כמעט מיידי יום. הוא מרגיש שההתנדבות תביא אותו לתובנות מה חשוב בחיים.
את אוהל ״נחל עוז״ מאיישים קבוע, רחלי מכפר סבא
מסבירת פנים ומספרת על הקרבה לצחי אחד החטופים
״אנחנו לא מדברים פה פוליטיקה אלא על החזרת החטופים״. את צחי היא מכירה אישית מגיל ילדות הנוכחות באוהל מחייבת. יש סבב תורנות. כמוה כנר התמיד
איש קשיש עם הפיליפיני מגיע לכיכר ואומר למיקרופון של רדיו 106FM ״המצב במדינה מחמיר. הרבה אדישות והרבה אבדות בנפש.הוא בא לכיכר לראות ולהתעצב. צריכים להחזיר אותם עכשו או שאולי הם בכלל לא יחזרו״.
רבקה מכפר סבא. מגיעה באוטובוס פעמיים בשבוע. רואה בהתנדבותה בדוכן הספרים והסרטים שליחות. חוזרת ומדגישה ״והכי חשוב להחזיר את החטופים. להילחם אפשר אחר כך״!
יצאנו מהכיכר אל העיר הסואנת, הבנות מהורהרות. לכולן קשרתי סרט צהוב. בדרך חזרה הן מעבדות את המפגש ופותחות את הלב האחת לחברתה. עכשו צריך לעבור על ההקלטות ולערוך לפודקסט בתקוה שישודר כשכבר ישובו החטופים ושתהיה שנה טובה יותר.
