שיר:

שׁוּל/ מארי רוזנבלום

חַג הַיּוֹם,

רָצִיתִי לִכְתֹּב שִׁיר אַהֲבָה

וּבָאתָ אַתָּה ,

חָרַצְתָּ לְשׁוֹנְךָ וְחָרַטְתָּ

פַּחַד בְּמוֹחִי.

הָיִיתִי צרכה לָדַעַת.

 עֲדַיִן זוֹכֶרֶת,

בִּקַּשְׁתִּי: "סַע לְאַט,

פֶּן תִּדְרֹס אוֹתִי,

חֲמֹל".

הָיִיתִי צרכה לָדַעַת.

נִסִּיתִי לָלֶכֶת עַל שׁוּלִי  הַיְּמִינִי

כָּאַב,

בַּשְּׂמָאלִי

בָּעַר.

הִסְתַּתַּרְתִּי בַּקַּרְטוֹן,

הַיְּרִיּוֹת לֹא פָּסְקוּ

צְעָקוֹת.

מְרֻחֶקֶת תִּקְוָה.

,הָיִיתִי צרכה לָדַעַת

חַיֶּבֶת לָרוּץ, מַהֵר יוֹתֵר, צְעָקוֹת

עַזָּה, לְבָנוֹן, חֲמוֹר נָטוּשׁ בְּצַד הַדֶּרֶךְ

עָיַפְתִּי מֵהַמַּסָּע,

סַע לְאַט.

הַכְנֵס אוֹתִי תַּחַת כְּנָפֵךְ.

שְׁמֹר.