שיר:

פעמון הכסף / דליס  

פַּעֲמוֹן הַכֶּסֶף הָיָה זָרוּק

עַל הָרִצְפָּה בַּחֲדַר הָאַשְׁפָּה,

חָצֵר פְּרוּצָה לָרְחוֹב.

וְיֵשׁ מִי שֶׁבָּא

וְיֵשׁ מִי שֶׁהוֹלֵךְ.

סַבְתָּא נָתְנָה אוֹתוֹ, קָמֵעַ מַזָּל לַיֶּלֶד שֶׁנּוֹלַד,                    

שֶׁיִּתֵּן עִנְבָּלוֹ מֵעַל הַמִּטָּה.

שֶׁיְּנַגֵּן אֶת קוֹלוֹת יָוָן שֶׁלָּהּ,

צְלִיל לִסְפִינָה עוֹגֶנֶת לְיַד מֵזַח,

אוֹתוֹת לְבָתִּים לְבָנִים,

מְזוּזָה לְמַשְׁקוֹף צָבוּעַ כָּחֹל.

פַּעֲמוֹן הַמַּזָּל מְנַגֵּן

לְמִי שֶׁמַּבְחִין בִּבְרַק לְשׁוֹנוֹ.

אַךְ אַתְּ פָּרַצְתְּ גְּבוּלוֹתַיִךְ,

הַרְחֵק מִן הַנִּגּוּן הָעַתִּיק,

אֲנִי כִּנַּסְתִּי זמִירוֹת אֶל בֵּיתִי,

שׁוֹמֵר דַּלְתוֹת יִשְׂרָאֵל.

וְיֵשׁ מִי שֶׁבָּא

 וְיֵשׁ מִי שֶׁהוֹלֵךְ.