שיר:

נְעוּרִים עַל קַו-רָקִיעַ/ מיכאל רייך

פַּטִּישֵׁי הָאוֹר הִכּוּ לְלֹא רָחֵם בְּעֵינֵינוּ

מִן הַחוּץ פְּנִימָהּ, וּבַחֲזָרָה

זִרְמֵי חַשְׁמָל חִפְּשׂוּ אֶצְבְּעוֹתֵינוּ, חִפְּשׂוּ

נָתִיב, גָּוֶן וְצֶבַע אֶל הָאוֹתִיּוֹת,

וַאֲפִילוּ אֶל הַמִלִּים הַלֹּא נֶאֱמָרוֹת

שֶׁבְּלִבֵּנוּ -

הָרוּחַ כִּסְּתָה בְּחוֹל עִקֵּשׁ אֶת יְמֵי הַחוֹל

עַד הָפְכָם בְּנוֹכְחוּת הַגֶּשֶׁם הַמַּרְוֶה

רְבָדִים-רְבָדִים שֶׁל אֲמִירוֹת מְמִיסוֹת

כּמוֹ פֶּלֶא קַרְסְטִי,

אֹהֶל הַסַּיָּרִים הִרְטִיט קַלּוֹת לְעוּמָתֵנוּ

כְּמוֹ הֶאֱזִין לִצְלִילָהּ הֶעָדִין שֶׁל מַפּוּחִית הַפֶּה

כְּמוֹ הָיָה קוֹרֵא עֲתִידוֹת נִפְעָם מוּל פְּנֵי

אַהֲבָתֵנוּ הָעִקֶּשֶׁת, הַבִּלְתִי מִדָּתִית

גַּם כְּשֶׁרַחֲקוּ נְעוּרֵינוּ

עֲדַיִן נוֹתַר בִּי צִמָּאוֹן יָשָׁן

לְנוֹף יַלְדוּתִי שֶׁנִּצְלַק עִם הַשָּׁנִים אַךְ נִשְׁאַר תָּמִיד יָרֹק

וּבִזְכוּתוֹ אֲנִי שָׁר וּמְסַפֵּר וְחוֹלֵץ

מֵימִיָּה תְּפוּחַת נִגּוּן,

ובִזְכוּתוֹ אֲנִי תְּפִלָּה

שֶׁיַּעֲבִירֵנִי בְּתֹם, בְּיֹשֶׁר

קַו יָשָׁר אֶחָד בֵּין נְקוּדָה לִנְקוּדָה