חוות החיות-השחקן ניר מנקי, עפ"י ספרו של ג'ורג' אורוול בקאמרי / מארי רוזנבלום 

הצגת יחיד של ניר מנקי בבימויו של רן ליאל שחף, עיבוד גיא מסטרסון,  בקפה תיאטרון , הקאמרי.

ג'ורג' אורוול הוא שם העט של אריק ארתו'ר בלייר. נולד בשנת 1903 בהודו. הצטרף למשטרה ההודית האימפריאלית  ובהמשך אימץ עמדה אנטי קקולוניאלית. בחר בחיי עוני ונדודים בין המעמדות הנמוכים ביותר באנגליה ובצרפת. אורוול פעל נגד המפלגה הקומוניסטית בספרד ועבר ללונדון.

ב-1945 פרסם את האלגוריה הפוליטית החריפה על הסטלניזם "חוות החיות". ההצגה הינה אלגוריה וסטירה חברתית על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות ועל מעמדו של היחיד, זכויותיו ויחסיו החברתיים בתוך המשטר.

הספור מספר על קבוצת חיות בחווה באנגליה בבעלותו של מר ג'ונס, שיש לה חזון – "להפוך מעם משועבד לעם חופשי".

החיות הן חיות ממינים וסוגים שונים. החיות נתקלות במכשולים רבים, אך הם מתגברים עליהם. הבעיה היחידה היא שמנהיגי המרד מנצלים את חוסר הביטחון של החיות לטובתם, ובהדרגה הופכים את עצמם לעריצי השלטון החדש, בלי שהחיות תתנגדנה.

אורוול ציין : "זו ההיסטוריה של מהפכה שסטתה מדרכה, והתירוצים המצויינים שניתנו על כל צעד ושעל לסילופה ועיוותה של התורה המקורית...."

אורוול בחר בחזירים כמנהיגים חכמים: נפוליאון החזיר- בעל תכונות של מנהיג. נפוליאון אינו יודע לנאום ולכן מינה את צווחן שיעשה זאת וימשוך את כולם לעזרתו.

גם שלגון החזיר ידע לנאום והפך ליריבו של נפוליאון.

הסוס הגברתן, גם הוא משל לדמויות הסובייטיות.

הכלבים דמו לכלביו של סטלין והוו מעין משטרה חשאית.

היה גם חמור שהתייחס ברצינות למהפכה והייתה גם מולי הסוסה שאוהבת לענוד סרטים צבעוניים ולתת לבני האדם לפנק אותה.

 העורב, שאינו עובד וחולם על "הר ממתקים", הכבשים שסמלו את העם הפשוט, שהלך אחרי העדר, עכברושים ועוד.

עוד לפני תחילת המרד, מספר המיור הזקן לחיות על כל הדברים הטובים שיקרו להם אם המרד אכן יתממש, והוא גורם לכל החיות להסכים. המיור מרגש אותן כשהוא שר את מה שיהפוך בעתיד להמנון החיות, "חיות אנגליה", שיש הרואים בו משל להמנון הפועלים - האינטרנציונל.

לאחר המרד שמתממש בהצלחה רבה, שלגון, נפוליאון ושאר החזירים לוקחים על עצמם את "עול השלטון" על שאר בעלי החיים, כי הם החיות המשכילות ביותר, ומציגים עבודה זו כעבודה מפרכת ולא מומלצת. החיות מסכימות.  החיות עובדות במשנה מרץ ואף מפיקות הנאה מעבודתן. האוכל נמצא בשפע והעתיד ורוד.

החיות שמות לעצמן שבע דיברות:

כל ההולך על שתיים – צר ואויב

כל ההולך על ארבע או בעל כנף – חבר ורע.

לא ילבש בעל-חיים בגד.

לא ישן בעל חיים במיטה.

לא ישתה בעל-חיים משקאות חריפים.

לא יקום בעל-חיים על רעהו להורגו.

כל בעלי החיים שווים.

החיות מחליטות לנסות ללמוד קרוא וכתוב. הלימוד קשה להם ורב החיות לא מצליחות לקרוא מעבר לאות א'. רק החזירים, שידועים בבקיאותם וחוכמתם וגם בנימין החמור, לומדים קרוא וכתוב די מהר, דבר, שעוזר להם לסחור,        בהמשך עם בני האדם.

אט אט, גורפת לעצמה שכבת החזירים השלטת זכויות יתר מבלי ששאר החיות שמות לב לכך. החזירים מציגים עצמם כחיות שאינן טועות, תמיד צודקות, ומה שהן עושות הוא הדבר הנכון עליו חייבים להסכים כל שאר בעלי-החיים.ם יוזמים בחווה חוקים שונים לטובתם, כדוגמת שעת השכמה מאוחרת מהחיות העובדות, לקיחת האוכל המשובח לעצמם. אר החיות לא מתנגדות מפני שצווחן, חזיר שנחשב ל"מזכיר" של השלטון, מודיע בנאומים משכנעים ביותר שמה שהשלטון עושה הוא עבודה קשה למען האוכלוסייה, וחייבים לנהוג על פי מה שהוא מצווה, משום שהכול נעשה לטובת כלל החיות. החיות מתקשות לזכור אם התנאים שהן מקבלות, טובים יותר מהתנאים בימי שלטונו של ג'ונס החוואי, אך הן מאמינות לחזירים שאכן זה כך. השלטון מסתאב. נבנית תחנת רוח. המריבות מתרבות. הוצאות להורג. שלגון מפוטר. צווחן נואם. החיות שאינן מבינות דבר והחיות מסכימות.חוות האחוזה (או "חוות החיות" כפי שנקראה לאחר המרד) מתחילה לסחור עם בני-אדם, שכניהם מהאחוזות שליד אחוזת בעלי-חיים, ומוכרת ביצים ועצים לשכניהם תמורת מזון אחר בעזרתו של מר ווימפר המתווך.

בעלי-החיים בחווה שמחים לראות שיש שכר לעמלם, אף על פי שמנות המזון קוצצו במחטף, ואף על פי שסחר עם בני-אדם וקשרים אתם נחשבו לדבר אסור. הם מתגברים על בעיית המזון בכך שהם חושבים על כך שגם אם מצבם קשה, לפחות הם שולטים על עצמם ולא בני האדם, שנחשבו לאויב המסוכן ביותר לבעלי-החיים.

בשלב זה נפוליאון מתחיל לקחת לעצמו זכויות יתר שאין לבעלי-החיים האחרים, ומשנה את "שבע הדיברות" כרצונו למה שיתאים לו (לדוגמה הדיבר "בעל-חיים לא יישן במיטה" שונה ל"בעל-חיים לא יישן במיטה עם סדינים", כדי שנפוליאון יוכל לישון במיטתו של מר ג'ונס).

לאחר מספר שנים נוספות, החזירים מאמצים לעצמם הרבה ממנהגי האדם, ובכלל זה הליכה על שתי רגליים ולבישת בגדים, מעשה שנחשב לפני המרד כדבר שלא ייעשה.

כמו כן, כל הדיברות נמחקו מלבד "כל בעלי-החיים שווים", שהפך ל"כל בעלי החיים שווים אך ישנם כאלו ששווים יותר". ".

החזירים הופכים עצמם לאדונים, ומזמינים אליהם את בעלי האחוזות השכנות לארוחת ערב. בשלב זה, תלתנית, הסוסה שהייתה בחווה עוד לפני המרד, וכבר זקנה מאוד, שומעת את הרעשים הבוקעים מבית מר ג'ונס (שנפטר במהלך השנים) וקוראת לכולם לבוא ולראות את הנעשה. בעלי-החיים צופים מהחלון, ורואים את אדוניהם החזירים, הלבושים בחליפות, יושבים בצוותא עם בני האדם, וכבר אין להבדיל בין פני החזירים לפני בני האדם.

טרחתי וסיפרתי את כל סיפור המעשה בכדי לעבור להצגה שבה נכחתי השבוע.

זוהי הצגת יחיד !!!!

את כל התפקידים של כל החיות שיחק השחקן ניר מנקי.

וירטואוז!

לארך כל ההצגה ראיתי מולי את בעלי החיים, משוחחים, רבים, מדברים  וכל זאת עשה איש אחד, יחיד ומיוחד – ניר מנקי.

ההצגה זכתה לשבחים רבים, קיבלה ציון 10 בביקורת גלובס תרבות.

"חוות החיות היא הברקת תיאטרון נדירה...ביצוע מעורר השראה....קסם מתחולל על הבמה" רון שוורץ.

אריאנה מלמד כתבה על ההצגה : "העיבוד החדש הוא לא פחות מהברקה גאונית חד פעמית של המעבד גיא  מסטרסון. צריך למשוך בשרווליהם של אנשים במשרד החינוך האחראים על קירוב הנוער לתיאטרון, למען תוצג בפני תלמידים רבים ככל האפשר."

לנוכח המצב בארצנו ההצגה היא אקטואליה חיה ובועטת.

מלאכת אומנות!!!!!

שפו!!!!!!