קולאז': צביה ויצמן כספי 

מועדון קריאה על המשוררת  סילביה פלאת במרכז עולמות פתח תקוה/ צביה ויצמן כספי  

בסתם יום של חול שמתי פעמיי למתנ"ס ״עולמות״ בפתח תקווה לשמוע הרצאה מפיו של מיודענו המו״ל והמשורר ראובן שבת על סילביה פלאת. מידי שבוע מתאספת קבוצה קטנה של שוחרי ספרות חובבי הז׳אנר לנסות לפענח טקסטים שיריים. זו דרך נהדרת להתנתק לשעה קלה באירועי הימים הסוערים הכואבים כל כך, לדבר על זמן אחר ומקום אחר.

מפרוייקט בן יהודה: סילביה נולדה ב־1932 בבוסטון, הוריה, אנשי אקדמיה אורליה ופרופ' אוטו פלאת', חוקר עולמי לדבורים. “היא גדלה באווירה של תחרות אינטלקטואלית עזה, וקפדנות גרמנית,” לפי טד יוז. “סילביה היתה התלמידה המושלמת, כדי לזכות באהבת אביה, ציירה, כתבה, רקדה וניגנה על פסנתר. כשמלאו לה שמונה, נכרתה רגלו בגלל מחלת הסוכרת, והוא מת כעבור חודש. אמה, שתלטנית ושאפתנית, שנטשה את לימודי הדוקטורט כדי להינשא, שבה לאוניברסיטה, ופירנסה את סילביה ואחיה הצעיר וורן. תלות וויחסי אהבה-שנאה לאמה, וכעס על אביה שנפטר ונטש, וגעגועים אליו, ייסרו אותה כל חייה״.

ראובן שבת: סילביה פלאת, משוררת מוכשרת יפה בעלת נפש שברירית. היא מתאהבת באייקון טד יוז, גבר כריזמטי. איש רוח רב תארים סופר ילדים ומשורר הם היו ״היפים והמוכשרים״ בשנות ה-50 וה60  של המאה שעברה באמריקה בבריטניה.

סיפורם וצילומים שלהם עיטרו שערי מגזינים

בגיל 25 היא כבר מרצה בקולג׳. כך גם הוא. היא אשת תרבות קוראת ספרים, משביחה ידיעותיה ומרווה את נפשה, מעמיקה בטקסט ומנתחת משוררים.

בסוף שנות ה50 הזוג ושני ילדיהם שקצת גדלו: פרידה וניקולאס, עוברים לאנגליה.

באנגליה היא זוכה להערכת המבקרים וחיה שנים שלוות. אישה יפה בעל נאה. ילדים מקסימים משפחה פוסטר…! זה לא נמשך לאורך זמן.

השיגעון מבית מפעפע בה והרצון להרס עצמי בא לידי ביטוי בכתיבתה. אבא שלה היה חולה וזעק מכאב בלילות מה שקרוב לוודאי הותיר חבלות בנפשה. בגיל 20 ניסתה להתאבד. כנראה שצריך ״פצע״ כדי ליצור… הכאב הוא תיבת הנגינה, ארגז הכלים חומר הגלם של יצירה. על אף טלטלות החיים, הצליחה פלאת לתפקד ולחיות באיזון יחסי לפרקי זמן. היא עבדה, התפרנסה ורכשה בית מידות מה שלא הצליח לעשות באותם ימים טד יוז. הוא היה גבר של ארעיות, הכסף לא היה מצוי בכיסו והוא רחוק מדמות סוכן הביטוח שאמא שלה ייחלה לה. הוא היה גבר של נשים רבות. בגד בה וערער את עולמה שנשען גם כך על נפש רגישה. בסופו של דבר היא התאבדה מצער הבגידה וממכאובי החיים מיתמותה מאביה עוד בהיותה ילדה רכה בשנים.

בתור ילדה רגישה עשירת נפש וחולמנית היא יוצרת לינקים למציאות וחיה בשמחה בגיל ההתבגרות יוצאת למסיבות. היא מציצה מעבר לחלון החדר ורואה כוכבים

היא קישרה כל דבר שהתרחש מולה במציאות לעומק מחשבותיה. זה היה קרוב אליה. זה סוג של נרקיסיזם ששירת אותה יש מוטיב בולט בשיר שלה, מוסיף ראובן:

פרגים באוקטובר:

אֲפִלּוּ עַנְנֵי-הַשֶּׁמֶשׁ הַבֹּקֶר,

לֹא יוּכְלוּ לְסַדֵּר כָּאֵלֶּה חֲצָאִיּוֹת.

וְגַם לֹא הָאִשָּׁה בָּאַמְבּוּלַנְס

שֶׁלִּבָּהּ הָאָדֹם כָּל-כָּך מַדְהִים לִפְרֹח מִבַּעַד לִמְעִילָהּ - -

מַתָּנָה, מַתְּנַת אַהֲבָה

שֶׁכְּלָל לֹא נִתְבַּקְּשָׁה

מִידֵי שָׁמַיִם

שֶׁבְּחִוָּרוֹן וּבְלַהַב מַצִּיתִים

אֶת פַּחְמָנֵיהֶם הַחַד-חֻמְצָתִיִּים, מֵעֵינַיִם

שֶׁעֻמְעֲמוּ עַד חֲדִילָה, מִתַּחַת לְכוֹבְעֵי הָאֲדוֹנִים.

הוֹ אֵלִי, מַה אֲנִי

שֶׁאֵלֶּה הַפִּיּוֹת הַמְּנוֹחִים הוֹלְכִים וְנִפְתָּחִים בִּצְעָקָה

בְּיַעַר שֶׁל כְּפוֹר, בְּשַׁחַר שֶׁל פִּרְחֵי-דְגָנִית.

מבחינה סגנונית היא מקבעת את חומרי המציאות ומבשלת תבשיל חדש. היא משוררת כאב וקדרות.

ימים ספורים לפני שהתאבדה היא הצטלמה לכתבת מגזין עם שני ילדיה. היא נראתה רגועה ויפה ושזורה ברוח סטואית. לא ניכר היה שנפשה גואה ומסוכסכת. סיפור התאבדותה הפך אותה לדמות מיתית. את ספריה הוציאו הוצאות מכובדות היא מכרה אלפי עותקים מפעמון הזכוכית ומהיומנים.

בעלה טד יוז מצא אישה נוספת, אסיה גוטמן. הצלע הישראלית השלישית. גם אסיה התאבדה ורצחה את בתם המשותפת משזה סירב להתחתן איתה, עם אסיה גוטמן קיים יוז קשר רומנטי בעודו נשוי לסילביה פלאת.

גם סיפור חייו של טד יוז רצוף אירועי כאב ואובדן שתי נשותיו בנו ניקולאס. בתו מאסיה גוטמן נרצחה בידי אמה. כל יסורי הנפש וחיבוטי המצפון התכנסו בתוכו.

״האהבה הפעילה אותך כמו שעון זהב שמן.

המיילדת סטרה לכפות רגליך, וצעקתך העירומה

תפסה את מקומה בין יסודות היקום.קולותינו מהדהדים,

מרוממים את בואך. פסל חדש במוזיאון פרוץ רוחות,

עירומך מטיל צל על בטחוננו.

אנו עומדים סביב ריקים כמו קירות."

תירגמה מאנגלית: סבינה מסג

לא נכתבו הרבה שירים על יחסיה עם ילדיה

למה מתכוון ״אינני אמך יותר…ים רחוק נע בתוך אוזני

מתעוררת בכותונת הלילה הויקטוריאנית שלי

כל הברה צלולה…״

ש:היא אולי היתה מושפעת מורג׳ניה וולף

ת: זה שיר של חוסר שקט איך היא תופסת את עצמה מול עצמה, מתנת אהבה לא נתבקשה מידי שמיים.

ראובן שבת: האקלים והרקע הפוליטי סוציאלי באותן שנים היה גורם מכריע בחייה. אילו רק היתה שורדת עוד זמן היתה מגיעה להיות הכוהנת הגדולה ודמות מפתח בתקופת ילדי הפרחים.  אילו חייה בימינו האינטרנט היה משרת אותה. היא היתה אדם ויטלי שופע חיות  והייתה בה רוחניות שהצליחה למזג גם וגם.

ש:האם בהכרח היחיסים בין אביה בילדותה השפיעה על הבחירות שלה בטד יוז.

ת:בהחלט! על אף שלא היה אדם יציב כלכלית היה טד יוז גבר חזק ונוקשה שגרם לה לשמחה. מאז יתמותה חיפשה גבר כאביה.

מיומניה:״יכולה הייתי להשיג כסף אבל העיסוק היה אז מדע. מה שרציתי מבפנים זה גבר שיגרום לי שמחה פשוט חזק ונוקשה. לא הייתי צריכה להתפשר על סוכן ביטוח…״ מאז שאביה נפטר היא חיפשה גבר כאביה…

סילביה היתה אם אוהבת ודואגת ובכל זאת הותירה בילדיה פצע בל ירפא. הבת פרידה, בכורתה שרדה את החיים בנה, ניקולאס התאבד אף הוא.

לא נכתבו כמעט שירים על ילדיה.

טד יוז הופך להיות המשורר הלאומי או שר השירה של אנגליה גם בעקבות התאבדותה של סילביה וזוהרה שזרח עליו. סלחו לו על מעלליו. הוא ירש את עזבונה וערך מהדורות חדשות של יומניה.

מראָה/סילביה פלאת'

אֲנִי עֲשׂוּיָה כֶּסֶף וּמְדֻיֶּקֶת. אֵין לִי כָּל דֵּעוֹת קְדוּמוֹת.

כָּל מַה שֶׁאֲנִי רוֹאָה אֲנִי בּוֹלַעַת מִיָּד

בְּדִיּוּק כְּמוֹת שֶׁהוּא, לְלֹא עִרְפּוּל שֶׁל אַהֲבָה אוֹ סְלִידָה.

אֵינֶנִּי אַכְזָרִית, אֲנִי רַק אֲמִתִּית,

עֵינוֹ שֶׁל אֵל קָטָן בַּעַל אַרְבַּע פִּנּוֹת.

רֹב הַזְּמַן אֲנִי הוֹגָה בַּקִּיר שֶׁמִּמּוּל.

הוּא וָרֹד עִם כְּתָמִים. הִבַּטְתִי בּוֹ זְמַן כֹּה רַב

עַד שֶׁאֲנִי חָשָׁה שֶׁהוּא חֵלֶק מִלִּבִּי. אַךְ הוּא מְהַבְהֵב.

פָּנִים וַחֲשֵׁכָה שָׁבִים וּמַפְרִידִים בֵּינֵינוּ.

עַתָּה אֲנִי אֲגַם. אִשָּׁה גוֹחֶנֶת מֵעָלַי,

מְחַפֶּשֶׂת בְּכָל תְּחוּמַי מַה הִיא בֶּאֱמֶת.

וְאָז הִיא פּוֹנָה לְאוֹתָם שַׁקְרָנִים, הַנֵּרוֹת אוֹ הַלְּבָנָה.

אֲנִי רוֹאָה אֶת גַּבָּהּ, וּמְשַׁקֶּפֶת אוֹתוֹ בְּנֶאֱמָנוּת,

הִיא גּוֹמֶלֶת לִי בִּדְמָעוֹת וּבְסַעֲרַת יָדַיִם.

אֲנִי חֲשׁוּבָה לָהּ. הִיא בָּאָה וְהוֹלֶכֶת.

כָּל בֹּקֶר פָּנֶיהָ מַחְלִיפוֹת אֶת הַחֲשֵׁכָה.

בְּתוֹכִי הִטְבִּיעָה נַעֲרָה צְעִירָה, וּמִתּוֹכִי אִשָׁה זְקֵנָה

צָפָה וְעוֹלָה לְעֶבְרָהּ יוֹם אַחַר יוֹם, כְּדָג נוֹרָא.