הסרט מספר על תשוקה. פרשת אהבים יצרית על חטאים. כניעה. עוצמה ומשפחה.

כבר מהשם בשיאו של קיץ לח וכואב עם המספר 333 ימים למלחמה. מתעורר בצופה הגעגוע לימי התוםהוא מבקש לבחון את הקיץ בו פרצה תשוקתו, בימים של שלום ואהבת נעורים עזה בלתי מרוסנת. מנגד זוגיות יציבה או לפני קריסה. אולי הקיץ האחרון הוא האירוע שיביא מזור לנפש. מה שברור שבסרט שביימה קתרין ברייה הצרפתיה היא רקחה גם מזה וגם ומזה.

לכאורה סיפור שכבר סופר על משפחה (טולסטוי: כל המשפחות העשירות דומות…) בית מידות בפרבר יוקרתי, מכונית ספורט, שיער מתנופף, אישה מהמעמד הגבוה. נישואים שניים של הבעל שנרמז שהותיר שם מאחור, נער מתבגר. מי החוטא מי המחטיא. שתי ילדות מאומצות, סיניות מתוקות להפליא, אישה בשיא נשיותה ובשלותה. היא צעירה יחסית לבעל ומבוגרת ביחס לנער. שעוד מעט יופיע בסערה.

חצי תאוותה בידה מבעל ומעמד וחצי תאוותה שתפרע. האומנם? אולי אישה צריכה שני גברים שיספקו את כל צרכיה. הבוסרי שיכול לריגוש, לתשוקה למעשה האהבה להחזיר ימיה כקדם והמבוגר המבוסס שיכול לכל היתר. יוקרה, בית, בטחון. מכונית פאר וסקס ״כי צריך״. סיפור קטן גדול. שגרתי וייחודי, מעמד חברתי וזכרונות נעורים. טראומות עבר שמבליחות ברמזים במבע פנים, בלחלוחית, ברגע שתיקה.

היא עורכת דין המייצגת ומנחה נערות נאנסות לעמוד בחקירה נגדית אכזרית, מול האינטרס השוביניסטי יודעת היטב איך לנהל אותן בשלב הקריטי מול פניהם של פושעי מין.

אולי כי אי שם בעברה היא גם היתה שם חסרת אונים. כבושה.

היא מנהל שגרה מבורכת בין בית המשפט שיחות נשים עם אחותה ופעילות פנאי עם הילדות. שעמום. געגוע או שגרה מבורכת.

המצלמה משחקת תפקיד. על אף 1:65 ס״מ שלה היא מציגה רגליים ארוכות, אישה משובבת עין שיש בה עוצמה שקטה ושליטה במצב. לכאורה. היא לבושה באיפוק יוקרתי נעולה במנולו סטילטו לא אוכלת רק אוחזת בחושניות כוס גבוהה ארוכת צוואר, אצבעותיה מלטפות את הכוס יין לבן או שמפניה (יין אדום עלול להכתים את בגדיה הלבנים, הפקתית).

היא נוהגת במרצדס גג פתוח שתי בנותיה המלבבות מאחור בדרך לחוגי ההעשרה. הן חינניות והן המשפחה שהיא בנתה והיא שומרת עליהן ועל בעלה הטוב הנדיב המעטיר עליה מתנות וחיי שפע. הוא מתאמץ הפעם להיות אבא טוב יותר למשפחה החדשה. 

והנה בא הקיץ ומתפרץ בסערה ובחן נעורים לביתם תיאו, עלם חמודות שובה לב ופרוע. שמפר את האיזון העדין ומכניס רוח מרדנית וחצופה הוא שובר מוסכמות רב קסם. רוצה לטעם מהכל. נפלט ממסגרות חינוכיות, אמא שלו לא יכולה לו יותר ואביו, בעלה, מקבל עליו חסות.

תיאו הנער, ״הבן החורג״ רוצה לנגוס בכל הפירות האסורים ולתבוע זכויותיו מאביו שעזב. כן גם את אישתו, אימו החורגת…הוא מתגרה בה. בתחילה מכעיס ולאט לאט נמוג הכעס ונדלקת תשוקה בלתי מרוסנת, שלו כלפיה לכיבוש ושלה לכניעותה. (האומנם ילד מוכה הופך להיות אב מכה…?!)

יש בה מיזוג אוקסימורוני של גאווה וענווה ותעוזה והנה היא טריטוריה כבושה. כשתיאו מראיין אותה על חווית הסקס הראשונה שלה מבטה מצטעף ודמעות בעיניה התגבשו ליהלומים.

המצלמה שוב ב״סולו״. סצינות מיניות בעלות עוצמה אירוטית שקשה לפענח. שוטים ארוכים. סטטיות, צילום מזוית שונה. צוואר שפתיים וסאונד נשימות הנאה או חרטה כאב או געגוע. מתחת לתלתלי הזהב שלו, יש צוואר ושפתיים של אישה בשיא תשוקתה ובשלותה בקלוז אפ חלק מהצופים באולם נעו בחוסר שקט אחרים השפילו מבט.

המצלמה כמו מגלה מוקשים. מזהה עומק או זכרון ממה שעבר עליה, הנאה בצד אימה. ניצול בצד כניעה. האלמנט נמצא שם ללא מילים. יש בסצינות הסקס מבוכה ונועם. כיבוש וחרטה. שוטים ארוכים אין הנחות. יש אנחות. הבימוי של ברייה מגביה עוף למימדי עומק וגובה שלא רואים. רחוק מפורנוגרפיה וקרוב לחטא ולעונש שיבוא. לעונג שבכאב. נער הזהב לעומתה, מגשים נקמה אדיפלית.

לאורך הסרט רוחשת מחשבה על שליחותה החברתית כעורכת דין המגינה על נערות מנוצלות ובמקביל ועל חטאיה כמי שמפתה או מתפתה ליחסים אסורים עם בנה החורג הצעיר ממנה בשנים רבות ובגידתה בבעלה הטוב. חטא כפול ומשולש כשהיא נענית ל״עיסקה״ מול הנער שמחליט לתבוע אותה על ניצול כשהוא בעצם קטין, הוא קרוב לודאי מבקש להתחשבן עם אבא שלו…היא משלמת לו סכום עצום כדמי שתיקה.

קשה לה לברוח מרוחות הרפאים שלה מהאובססיות, מהכשלונות (היא לא הרתה ולא ילדה את בנותיה) כשנדמה לה שהשתחררה מהדפוסים הישנים הם חוזרים לרדוף אותה. היא בנתה משפחה בעמל. היא לא תתן לתשוקה חסרת רסן לקיץ אחד, לשבש לה את העתיד. היא רוקמת בחוט משי משפחה ונורמליות וקורעת אותה בסחף בלתי נשלט. אבל מותירה קצה חוט…!

נדמה שעורכי דין פליליים הנאלצים או בוחרים לטבול ידם בפשיעה של לקוחותיהם, קרובים בחשיבה ובכישורים לבצע מעשים פליליים (בלי הכללות. בלי פסיכולוגיה בגרוש, רק מחשבה) כמו שכל שוטר יכול להיות פושע מושלם וכל כירורג… וכן הלאה.

יש רגעים שאדם לגמרי עיוור מתעתועי התשוקות שלו. היא נכנעת להם. בחברה מתורבתת יצר הטוב גובר על הרע. כך לימודי אותי.

Last Summer הקיץ האחרון-דרמה

שחקנים: לאה דרוקר, אוליביה רבורדין, קלוטילד קורו ; בימוי: קתרין ברייה ; הפקה: צרפת 2024.