על הסרט הנתיחה של האלמונית/ ראובן שבת

לא מדובר ביצירת מופת קולנועית ולא בסרט אימה קלאסי וגם לא בסרט מטופש ומגוחך מהז'אנר הבעייתי הזה, ( שזה בעצם הרוב)

אפשר לומר ש "נתיחה של אלמונית" הוא תרגיל טוב ומלוטש של סרט אימה. כי יש בו מרכיבים טובים.

אבל הוא לא מצליח להתעלות לעבר מסר כלשהו: קולנועי, תרבותי, אסתטי, דווקא בגלל שהוא ההיפך הגמור מסרט בידורי של אימה. אך למרות שזכה לתשבחות רבות והכנסות לא רעות, הוא עדיין בגדר סרט אימה טוב אך לא יותר מכך.

העלילה: גופה אלמונית  של נרצחת,מגיעה מבית שבו נרצחו כל בני הבית, אל חדר המתים בעיר קטנה בצפון ארצות הברית.

המנתח, הפתולוג, הוא וורקהוליק מובהק, המכור לעבודתו המקאברית והמורבידית, ומנסה לשמר את המסורת המשפחתית על ידי זה שבנו עובד יחד איתו.

ולבן יש חברה ואהובה המעוניינת מאוד שהוא יעזוב את עבודתו זו, ויהגר מהעיר הקטנה והקרתנית אל העיר הגדולה.

אבל כמובן ואיך לא, גיבורת הסרט היא הגופה האלמונית, נערה יפפיה, ושמורה היטב, שהפתולוג ובנו מנתחים אותה וחוקרים ולא מוצאים את סיבת מותה בבירור

ובין לבין ישנם רמזים עבים ומעניינים על שריפת המכשפות בסאלם, על טקסטים עתיקי יומין של כישוף ועל צמחי כישוף.

זה שזור היטב

אבל המגבלה היא שהרבה מהעלילה צפוי ושבלוני.

הצילומים מצויינים. המשחק טוב. העלילה זורמת.

בסך הכל אפשר לראות למי שבאמת אוהב את הז'אנר ורוצה עוד קצת לרענן את הידע שלו על כוחות האופל של הכישוף האינסופי כמעט שנמצא בעולמנו בכל מיני צורות מרתקות.

בימוי: אנדרה אוברדל 86 דקות

שחקנים ראשיים: אמיל הירש. בריאן קוקס. אולון קלי.