סיפור:

משל השועל והכרם/מדרש קהלת רבה

"כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא" (קהלת ה, יד) –

גְּנִיבָא אָמַר: לְשׁוּעָל שֶׁמָּצָא כֶּרֶם וְהָיָה מְסֻיָּג מִכָּל פִּנּוֹתָיו, וְהָיָה שָׁם נֶקֶב אֶחָד, וּבִקֵּשׁ לְהִכָּנֵס בּוֹ וְלֹא הָיָה יָכוֹל.

מֶה עָשָׂה?

צָם שְׁלוֹשָׁה יָמִים עַד שֶׁכָּחַשׁ וְתָשַׁשׁ וְנִכְנַס בְּאוֹתוֹ נֶקֶב, וְאָכַל וְשָׁמֵן. בִּקֵּשׁ לָצֵאת וְלֹא יָכוֹל. חָזַר וְצָם שְׁלוֹשָׁה יָמִים אֲחֵרִים עַד שֶׁכָּחַשׁ וְתָשַׁשׁ וְחָזַר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה

שב לגודלו כפי שהיה קודם לכניסתו לכרם

 וְיָצָא.

כְּשֶׁיָּצָא הָפַךְ פָּנָיו לַכֶּרֶם וְנִסְתַּכֵּל בּוֹ וְאָמַר: כֶּרֶם, כֶּרֶם! מָה טוֹב אַתָּה וּמָה טוֹבִים פֵּרוֹתֶיךָ! כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ בְּךָ – נָאֶה וּמְשֻׁבָּח, אֲבָל מָה הֲנָאָה מִמְּךָ? כְּמוֹ שֶׁנִּכְנָסִים לְתוֹכְךָ כָּךְ יוֹצְאִים! כָּךְ הוּא הָעוֹלָם הַזֶּה. 

צמצם