על קולות מאחורי הסורגים עם עמלה עינת/ ראובן שבת
"קולות מחוץ הסורגים" הוא מסע מרתק אל עולמם הפנימי של אסירות ואסירים משוחררים. הספר מבוסס על סדרת ראיונות שערכה הסופרת ואשת החינוך עטורת הפרסים, בת ה-85, עמלה עינת. גם עכשיו, אחרי שתרמה רבות למען שינוי חברתי והביאה למודעות נושאים שונים, כמו לקויות למידה, חשוב לה עדיין להראות שאפשר אחרת! שתהליכי השינוי, השיקום החברת, הקיומי ניתנים בהחלט ליישום מעשי והרבה תלוי במידת הרגישות שישנה בעניין
ספרי מעט על עצמך ומתיי בעצם התחלת לכתוב ומדוע?
התחלתי לכתוב סיפורים כבר כילדה, אבל אז, כשכול המורים בבית הספר היסודי ובחטיבה אמרו-"היא תהיה סופרת," נבהלתי והפסקתי לשנים ארוכות. חזרתי לכתיבה רק אחרי שהפכתי לאם, ומאז לא פסקתי. נהפוך הוא, ככל שחולפות השנים כך התרשמותי מדמויות ואירועי חיים שדוחפים אותי להבעה ספרותית מתרבים ומקצינים ומקבלים ביטוי הן בספרי עיון ומחקר והן בספרי פרוזה למבוגרים, לנוער ולילדים. עד כה פרסמתי למעלה מ-50 ספרים שחלקם זכו בפרסים, חלקם הומחזו ועלו על במות שונות בארץ וחלקם תורגמו לשפות זרות.
מה מייחד את הספר החדש?
מה שמייחד את הספר הנוכחי זה ראשית נושאו – המעבר בין רגע השחרור הפיזי מבית הסוהר לאחר תקופת מאסר בת שנים רבות , לבין המפגש המחודש עם חיי החופש מחוץ לו. מעבר נפשי-רגשי קריטי ודרמטי זה לא טופל כראוי, על-פי מיטב ידיעתי, לא בפן המחקרי ובעיקר לא בפן הטיפולי-מעשי.
דבר ייחודי אחר המאפיין ספר זה הוא סגנון הכתיבה שלו הנשזר בין ראיונות אותנטיים עם אסירים ואסירות לבין קטעי בידיון פרשניים שלי הממלאים את רווחי השתיקות של הדוברים/ות הזועקים את סיפוריהם האישיים בין השיטין.
מה מידת ההבנה שאת חשה על ואל הדמויות המתוארות בספר?
אני בהחלט מנסה להבין ולחוש כל אחת מהדמויות המתוארות, לעתים עד כדי הזדהות אישית עמוקה עם מערבולת הבדידות, החרדות, המאבקים הפנימיים והתקוות, למרות כל אלה, בתוכה הן לוחמות על קיומן הפיזי, החברתי והנפשי.
גילית דברים מיוחדים במהלך העבודה על הספר?
באופן לא מפתיע, לדעתי, גיליתי בפעמים לא מעטות בבתי הסוהר חובבי ספרות, ובמקרים רבים גם כותבי שירה ופרוזה ברמה מרשימה, כמו-גם אמנים בתחומי הציור והפיסול. ברור שדרכם של אלה בעולם יכולה הייתה להיראות אחרת לחלוטין, לו הסתובבו דלתות חייהם בכיוונים שונים.
האם לא מדובר בנושא כאוב וטעון במיוחד?
נולדתי כפג קטן במיוחד, וגדלתי כילדה ונערה אסתמטית סובלת ביותר. בכל אלה פיתחתי מראשית היותי יכולת עזה של מלחמת קיום ואמונה שלמרות שמציאות חיינו כבני אדם מורכבת ולא קלה, ניתן להפיק מהם משמעות רבה ואושר רב, ושחייבים לעשות הכול כדי לממש אפשרות זו לגבי כל אדם, ילד ובוגר ובכל מצב של מצוקה בו הוא שרוי. אלה נושאי עבודתי המקצועית ואלה נושאי כתיבתי.
