רשימה:

האם שירה יכולה להיות נחלת ההמונים/ עמיקם יסעור  

כאשר אני חושב על שירה כנחלת ההמונים אני נזכר בכמה דוגמאות. האחת שירת יבטושנקו כשירת מחאה פומבית בראשית שנות השישים בברית המועצות של חרושצ'וב. הדוגמה  השנייה היא קריאת שירים בטקסים. למשל  "מגש הכסף" של אלתרמן" .דוגמה השלישית היא שירי משוררים מולחנים. ערבי שירי המשוררים המולחנים מראשית שנות השבעים היו מוצלחים ביותר. והגיעו לקהל נרחב.  

הקושי של שירה להיות נחלת ההמונים יכול להיות מוסבר גם בהתפתחות השירה המודרנית והוויתור על החרוז. מלבד זאת התיאטרון והרומן יוצרים תחרות עזה עם השירה ויש להם מקדמה עליה. תופעת הספוקן וורד אומנם כובשת רבים אבל עדיין אין להגדירה כנחלת ההמונים.

הוראת הספרות מקדישה מקום רחב לשירה אך גם בכוחה היא אינה יכולה להפוך שירה  לנחלת ההמונים. גם בשל סגנון הלימוד. גם בשל שיממון רב שנמצא בחלק משיעורי הספרות .השיממון המצמיח שנגדו כתב ס. יזהר בשנת 72' את מאמרו. שנדפס בכתב עת החינוך  "להפסיק ללמד ספרות".

שירה בהירה ובעלת עוצמה תיקלט על ידי רבים. עם זאת ראוי להזכיר את התופעה של פשטנות בשירה בשנות השמונים הייתה משוררת צעירה שכתבה שירים פופולאריים וזכתה להצלחה רבה.

מכאן ניתן אולי להסיק כי השירה מהלכת על מסלול צר למדי. מחד- עליה לדאוג שלא תהא סגורה מדי. מאידך- עליה לדאוג שלא תהא פשטנית מדי.

המנון הוא סוג של שירה רב כוח והוא נחלת ההמונים. כוחו המאחד של הפאתוס. יהא זה פתוס לאומי יהא זה פאתוס מהפכני כמו ב"אינטרנציונל". אולי רק שירה מז'ורית עשויה להיות נחלת ההמונים ולא שירה מינורית? לא שירה לירית הלוכדת את הרגע? גם כאן ראוי לבדוק את העניין.

נדמה לי, כי בנסיבות מסוימות עשויה קינה להיות נחלת ההמונים במידה שהיא מבטאת רוח כללית. יתכן כי משפט מפתח בשירה שהיא נחלת ההמונים הוא ביטוי לרוח הכללית. משום כך שירי עם הם נחלת ההמונים.

מפגשי מתלמידים עם משוררים עשויים לשבור חומה מסוימת בין הקורא לבין השירה. ועדיין נותר בעינו הספק, האם בכלל יכולה השירה להפוך לנחלת ההמונים.