שיר:

סֻלַּם יַעֲקֹב/ זאב ליכטנזון

הַר
כֻּלּוֹ נָהָר
שֶׁל עַצְמוֹת אֶבֶן וּבְשַׂר חוֹל.
נוֹזֵל מִקָּדְקֳדוֹ
אֶל צִפָּרְנֵי רַגְלָיו.
שָׁם אֲנִי מְשׁוֹטֵט עָלָיו
בְּיִחוּף עֵינַיִם,
לִרְעוֹת אֶת
רַעֲבוֹנֵי הַגְּדוֹלִים ,
אֶל הַמַּלְאָכִים ,
שֶׁעוֹלִים בַּסֻּלָּם
וְאֵינָם יוֹרְדִים.
וַאֲנִי
חוֹלֵם
קוֹרֵא
נִסְעָר וּמְיֻתָּר,
לֹא כַּכָּתוּב וּמְקֻדָּשׁ
לֹא שׂוֹרֶה מַלְאַךְ חָדָשׁ,
לֹא עוֹקֵב, לֹא מְעֻקָּב
הַכֹּל סְתָם
הַכֹּל לַשָּׁוְא.
אֶת עַצְמִי אֲנִי שׁוֹאֵל
וַאֲפִלּוּ אֶת הָאֵל,
מָה, הַכֹּל
רַק שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל?
בָּרָאתָ הַר וְגַם עוֹלָם
וְכָךְ עָזַבְתָּ אֶת כֻּלָּם?
עֲזֹב, כֻּלָּם.
רַק מָה אִתִּי?
תָּבִיא סֻלָּם ,

תִּהְיֶה אִתִּי.
וְהַתְּשׁוּבָה :
מָסָךְ דְּמָמָה
עַל כָּל הָאֵיךְ, הַמִּי וּמָה.

וְשׁוּב
לְבַד אֲנִי נִשְׁאָר,
עִם סְתָם נוֹף
וסרק הַר.