מאמר: 

חוכמת הפתגם – עולם הולך ולא נעלם/ הרצל חקק 

31

על ספרו של בן ציון יהושוע 

פרחים הם שפת האהבה 

בן ציון יהושע היטיב לרכוש לו קהל קוראים, שהתענג על הסיפורים הקסומים שלו. סיפוריו וספריו נעו בין ירושלים המיסטית לבין גיבורים נוצרי סוד בדרך המשי, שוטטו בזמנים ומקומות עטופים בערפל. בן ציון כאוהב ירושלים הפליא להחיות בפנינו תקופות רוויות געגועים מימי היישוב הישן, מירושלים של שנות החמישים, קסם של מתח בין גולה לגאולה, יהודים בקהילות עתיקות, ואיזה רגש: חיים מלאי אהבה, מסתורין ואמונה.

לכאורה היינו אמורים להתפלא, מה היה לו לבן ציון יהושע, שקם לו לפתע והחליט להפתיע אותנו בספר, שבו קיבץ פתגמים ואמרות חוכמה.

מי ששמע את גיבוריו בשיח ושיג שלהם בנפתולי העלילות – ומי שלמד להכיר את סגנונו הירושלמי המיוחד של הסופר, יכול היה לחוש שאותה עיר באופק עודה חיה בו. יש בו חוכמה עתיקה של עיר נצח. אפשר לומר: זו היתה כרוניקה של ספר ידוע מראש. לגיבוריו של בן ציון יהושע יש שיח ושיג, ששואב מאמונות עממיות, הדיאלוגים מלאי מכתמים, הפואנטות מתפוצצות בדימויים מפתיעים מאוד.  כך לדוגמה, נוכחנו שלעיתים הסגנון של בן ציון הסופר כמו שואב מן העברית המחוכמת של מושלי המשלים והפתגמים. בספרו 'שתיקת התרנגול' הוא כותב בבואו לתאר מפנה בחיי הגיבור:

"האור של הדורות הקודמים היה אור פנימי ויצא מן האוהל אל העולם."

וכך באותו סיפור, הגיבור מבקש חוכמה, שתסייע להבין מהלכי השמיים, ואכן הוא מנסה לנסוק לגבהים, וחש את רעד הנפילה: "הרגשתי כמו עפיפון, שאיבד את החוט בסערה והוא נסחף אל יעד בלתי ידוע." אולי ספר המימרות החדש יעזור לו?

 ברומן הפנטסטי של בן ציון יהושע 'סימורג' אנו משוטטים בין דמויות המבקשות חוכמות עתיקות כדי להתמודד היטב עם הסבך של החיים. אתה שומע את גיבורי הדרמה ונדמה לך, שכולם בגוויליו של בן ציון שואבים מחייו. הסכת ושמע, הם מדברים בשפת המכתמים והמיסטיקה. ראו נא ב'סימורג': דמות ששבה מעולם המתים מרעיפה דברי חוכמה נסתרים על היולדת בזמן צירי הלידה, והעלילה מסתבכת בהסתייעות בקמעות, בפסוקים מתהילים: "'אלו פסוקים מתהילים ומספר רזיאל המלאך להגנת היולדת והעובר' אמר מולא מלמד."

 (סימורג, עמ׳ 53).

בן ציון יהושע ישב על האבניים במשך שנים רבות. כיולדת מסתורית אסף לו פסוקים ומימרות כדי לבנות לעולם הזה מדריך שיסייע לכולנו להבין מה קורה, שנדע לצלוח את המשברים והקשיים. אל תשכחו את ההיסטוריה, זו שושלת של בני חכמים: כבנו של מספר סיפורים בר סמכא, יודע בן ציון יהושע, שהקהל צמא לסיפורי מופת מרניני לב, העם צמא לפתגמים שיאכילו אותו בכפית כסף עתיקה. הנה בא הסופר ומעשיר אותנו בפנקס של דברי סוד שיאירו לנו מנהרות אפלות, והנה יבוא האור. מעתה נדע מה לעשות לאחר שקראנו משפטים קצרים וחדים כתער. קראו נא בספר הקסום שהוציא בן ציון לאור בימים אלה, ותגלו, שאפשר לספוג תורת חיים עשירה ומעשית באמצעות מימרות בנושאים שונים המקיפים את  חיינו. השכלה מחוללת פלאים בהינף קולמוס. אבל איננו תמימים.

במשך השנים יצאו לאור קבצים רבים של מימרות, שחולקו, כמובן, לפי נושאים שונים, ונלקטו מתוך הספרות הכללית, הספרות העברית, וכמובן גם מתוך מאמרים של הוגי דעות שונים. אנו מגלים גם קבצים שאספו מימרות של אישים ספציפיים – כך אספו קבצים של מימרות שיוחסו למרק טווין או לווינסטון צ'רצ'יל ואחרים. צ'רצ'יל היה ידוע כבעל לשון מושחזת, וכך הדברים המצוטטים בשמו: "האחריות היא מחיר ההצלחה." "השינוי הוא טוב כל עוד הוא נעשה בכיוון הנכון."

בן ציון יהושע היטיב להכיר ולהפנים את ניצוצות החוכמה שהאירו סמטאות בירושלים, שהבזיקו בשבילים נסתרים בדרך המשי. בן ציון אסף במשך שנים אלפי פתגמים שרווחו בקרב עוברי דרכים ואמני רחוב, שנפוצו שרחובות ובשווקים, בבתי  מדרש ובקרית ספר. במבוא לספרו המרתק ומשיב את הנפש הוא כותב על החוכמה שיש בספרות העממית, על הפתגמים המרווים את השפה המדוברת. אין זה פלא, לדבריו, שמימרות חוכמה די דומות מאירות בתרבויות שונות. חידות ואגדות שמקורן במסורת שבעל פה "השוואות של פתגמים שנמצאו במקומות שונים בעולם מראות שניתן ללקט את אותו גרעין של חוכמה בתנאים ובשפות תרבותיות שונות. אותו פתגם עשוי להימצא בגרסאות רבות. הפתגם הערבי: 'טובה ציפור אחת ביד ולא עשר בשמיים' לבש צורות שונות והוא קיים בשפות רבות. לפתגמים בספר משלי יש פתגמים מקבילים בקרב עמי קדם אחרים – כך לפתגם הידוע–  'לָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם' – משלי כ"ה, ט"ו.

אנו לומדים 'על הדרך' שיש אבות לפתגמים. כך, למשל: "אומרים שאברהם לינקולן המציא את הפתגם 'אין מחליפים סוסים באמצע הנהר.' ייתכן שהשתמש בפתגם שהיה שגור עוד לפניו. ספר משלי המזוהה באופן מסורתי עם שלמה, כולל למעשה אמירות שרווחו במרחב בדורות קודמים.

בן ציון יהושע מרווה אותנו בדברי חוכמה ובפתגמים, ויש לו תחושה, שהוא כאמן להטוטים המציג בפנינו תיאטרון קסום, שכל כולו דברי אמנות: "המיניאטורות המוגשות כאן הן יפות, אך בבחינה מדוקדקת יותר, הם, כמו הפתגמים, הם סיפורים פנומנליים שנלכדו בפרטים רבים ומורכבים. עולם הציורים המיניאטוריים משקף  היסטוריה, כתבי קודש וחיי אדם לאורך הדורות."

כל פתגם כמו מוביל לסיפור – ותכלית דברי החוכמה שנלמד מהם, כיצד לשנות את הסיפור של חיינו, שנעתיק את החוכמה הזו למעשינו ביומיום. כך מביא לנו הספר המשובב הזה פתגם, שכל כולו סיפור. זה דברו של החכם המצווה על הדור הבא – ויש בדבריו הפתגמיים ניסיון להנציח את הגיבור החרד לתהילת העולם שלו: "אם אמות קברו אותי במקום שעוברים בו הצבאים הקלים, בעלי הקרניים הכפופות, במקום שנשרים חגים בשמיים לאיטם, בתילים אלה טמונים שרידי הגיבורים הגדולים (צ'ינגיז חאן)."

אתה קורא את הצַו של הגיבור הזה וזוכר את הפתגם הרומי 'כך חולפת תהילת עולם.' כפי שאמרנו, מאחורי כל פתגם יש סיפור אנושי, ניצוץ של אנושיות ואמת נצחית. "סיק טרנזיט גלוריה מונדי" – בלטינית –Sic transit gloria mundi

מספרים, כי בעת מצעד הניצחון, ניצב לצידו של המצביא המנצח על המרכבה עבד אשר החזיק כתר זהב מעל ראשו ודאג ללחוש: "ממנטו מורי" – "זְכור את המוות", כלומר "זכור כי אתה בן-תמותה" – וכאן נקשר הפתגם: "כך חולפת תהילת עולם."

אותם גדולי עולם, שהורישו לנו צוואות ואנדרטאות, היו צריכים לשנן את הפתגם של אדיסון: "אנשים רבים התייאשו בלי לדעת כמה היו קרובים להצלחה." כאן מקבלת האחריות האישית זווית אחרת. ספר דברי החוכמה כמו מאיר לנו בין השיטין את 'חוכמת הבדיעבד.'

מול אותם גדולי עולם שרצו להשאיר שריטה על הגלובוס, יאים דבריו העמוקים מים של ביאליק, שאותם בן ציון יהושע מאיר באור יקרות:  "הנותן לדורו – נותן לדורות." הרי לכם משורר לאומי עם תפיסת עולם אוניברסלית!

לכאן יאֶה להביא מימרה, שמביא בן ציון יהושע מפיו של לוחם מהולל: "עלינו להשאיר סימני דרך, אחרת למה באנו?" (אביגדור קהלני).

כאן ראוי להביא את הפתגמים, שמביא בן ציון יהושע, כשהם קשורים לעולם המנהיגים והפוליטיקאים: "כשדיפלומט אומר כן, כוונתו: אולי; כשהוא אומר אולי, כוונתו: לא; כשהוא אומר: לא, אין הוא דיפלומט (אנגלי)." וכן "פוליטיקה היא רצינית מדיי מכדי להפקיד אותה בידי פוליטיקאים" (דה גול).

אנו נהנים לקרוא חוכמת חיים של אחרים, אבל עלינו לזכור, לאחר שקראנו כמה קבצים, לעיתים נמצא בדפים אלה מימרות, שיוחסו להוגי דעות, אבל לא נמצאו כלל בכתבים שלהם. כך, למשל, מימרות ידועות: "אלמנטרי, ווטסון יקירי," וזו מימרה שמיוחסת לשרלוק הולמס, אך מעולם לא נמצאה בכל כתביו של ארתור קונאן דויל. או האמירה המיוחסת לוולטר: "אינני מסכים עם מילה  מדבָריך, אך אָגן עד מוות על זכותך להשמיעם."

כסופר שהרווה את הצימאון שלנו לדברי חוכמה, בדיאלוגים ששתל בפי הדמויות שלו, יודע בן ציון, כי החתירה שלנו לשלמוּת פנימית מחייבת בשלוּת מעמיקה. דברי החוכמה הם כפּיות אינסטנט – ויש לעלות מדרגה: עלינו ללמוד לחנך את עצמנו לאינטגריטי, לסלילת דרך משלנו, שיש בה אמת אישית, מקורית, ללמוד להשפיע על העולם להיות טוב יותר. אכן משימה לא פשוטה.

 וכך מאיר לנו בן ציון יהושע שביל בפתגמים הבאים: "אנשים המדברים גבוהה  ואינם עושים, דומים לכלי נגינה שרק צלילים יש בו (דיוגנס)." וכן האמת הקדומה של האיש שגר בחבית, ודי היה לו בכך: "אתה מתבגר ביום שבו אתה צוחק על עצמך בפעם הראשונה (דיוגנס)." דיוגנס אמנם גר בחבית, אבל מדור לדור עברו דברי החוכמה האלה שנשארו לנצח, הפתגם פשוט עבר בעל פה, הפתגם נמסר מדור לדור. צריך לזכור שלאורך דורות המילים ידעו להוביל דורות, ידעו לנצח. הפתגם נתפס בחקר הלשוני כטקסט זעיר – והוא מתרחש בתוך הֶקשר חברתי. בכל קהילה נוצרו פתגמים, שהנחילו מסר בהקשר התרבותי של הקהילה. כפי שחשנו מן הציטטות שהבנו, יש פתגמים שהבנתם תלויה בהקשר התרבותי של הקהילה שיצרה אותם.

הפתגם היטיב להעביר מסרים כלליים ועל זמניים, שמתאימים לאדם באשר הוא. הפתגם שימש ומשמש אמצעי דידקטי המעביר מדור לדור אמיתות ואורחות התנהגות, שראוי לאדם לנהוג על פיהם. בן ציון יהושע חש כל חייו כממשיך דרך של אב מורה, אב שהיה דמות מופת. איסוף המימרות וחיבורן יחד כמו בא להציג משנה, כמו בא להעיד בפנינו, כמה הוא נאמן לדרכו של אביו.

אנו שואלים, כמובן, איך יודעים מתי המימרה בת ביצוע, מה העיתוי הנכון? ועולֶה בלב פתגם אחר שמעלֶה אותה שאלה: "אחת המשימות בחיים היא לדעת, אילו גשרים לחצות, ואלו גשרים להרוס." פתגם מעמיק, שמביא בן ציון יהושע בהקשר של עיתוי דברי החוכמה הוא הפתגם הזה: "עד שאדם מבין שההורים שלו צודקים, כבר יש לו ילדים שחושבים שהוא טועה." נלמד לחפש את דרך המופת!

צילום: תפארת חקק