מאמר:
וכמו עוף החול ניצלתי מחדש/ יערה בן-דוד
על קובץ הסיפורים 'לחיות על פי תהום' מאת ישראל איז'ו רוזלי, הייטנר ספרים, 2023, 271 עמ'.
קובץ סיפוריו המטלטל של ישראל איז'ו רוזלי "לחיות על פי תהום" הוא פרי עטו של מספר מוכשר הלום קרב, שניצל בנס מהקרבות המרים בחווה הסינית במלחמת יום כיפור, ועשרות שנים מאז הוא נושא בתוכו את השלכותיה הקשות על חייו, על ראייתו את המציאות והזולת.
הספר יצא במלאת חמישים שנה למלחמת יום כיפור וראה אור בעיתוי מקרי ומצמרר - ימים ספורים ממש לפני מלחמת אוקטובר 2023 . הוא מוקדש לאיציק סעידיאן ו"לכל נפגעי הנפש ממלחמות ישראל שנשכחו מהעין ומהלב". זהו מסמך נוקב המשמיע את זעקתו הנואשת של הפוסט טראומטי להכרת הממסד במצבו, בנפש שניזוקה כמעט ללא תקנה. אך גם לאחר שהוא זוכה להכרה המיוחלת, הפצעים אינם נעלמים. ובאין מזור אחר, הכתיבה היא עבורו המפלט והמרפא.
הסיפורים המשלבים מציאות ובדיון הם תוצר של מלחמת יום כיפור, אך גם של מלחמות אחרות לפניה ואחריה. רובם ככולם כתובים בגוף ראשון, כשדמות המספר כגיבור או כעֵד המשקיף מהצד ומעורב חלקית לובשת ופושטת צורה מסיפור לסיפור. והדבק המלכד רבות מן הדמויות הסובבות את ה'אני' הוא המלחמה וספיחיה ובתוך כך גם כוחו של גורל.
המספר הלום הקרב שותף לתחושתם של חבריו שחרפו את נפשם ושרדו את התופת. לדבריו, הטראומה שהתפתחה אצלם במשך שנים לא נבעה כל כך ממה שעברו בשדה הקרב, אלא יותר מהתחושה הקשה של ההתעלמות המתמשכת מהם, מההכחשה, מהדחייה, מההזנחה, מהניכור כלפיהם. למוכה הטראומה יש קושי להרגיש שייך לאלה שמעולם לא היו בשדה הקרב ואף פעם לא יוכלו להבין.
בסיפור הנושא את הכותרת האירונית "הבלדה על כוח שמוליק" המספר, ששרד את הקרבות בחווה הסינית, להוט לצאת ל"טיול שורשים" באזור הקרבות בסיני שלושה עשורים אחרי. רק לאחר מאבק קשה ועיקש, שבו הוא וחברו נדרשו להוכיח שאכן השתתפו בלחימה בחווה הסינית, אושרה יציאתם לטיול. במהלכו הם הצליחו לתקן את העוול שנגרם להם ולשכמותם לאחר שהתגלה שסיפור הלחימה של פלוגתם נגנז ולא תועד, בעוד עטרת התהילה הונחה רק על ראשו של גדוד 890 של הצנחנים.
הסיפורים כתובים היטב, עלילותיהם מרתקות ומפתיעות והקריאה קולחת. הם שואבים את השראתם מההליכה על פי תהום, מהמשיכה ומההתמכרות הבלתי נשלטת לשבירוֹת טאבו, לתחושת אשמה עמוקה ולמצבי מתח וסכנה - תוצאה ישירה מהלם הקרב המקרין על כל תחומי החיים.
לא די שנפגע הטראומה הולך כל הזמן על חבל דק בין חיים למוות, אלא הוא נדרש מדי פעם גם להתמודד עם סוגיות קשות ושאלות מוסריות, כמו השאלה המורכבת מי נחשב לרוצח - חייל שהרג חיילי אויב? חייל שהרג בשגגה את חברו בפעולה צבאית? אדם נורמטיבי שהרג מתוך הגנה עצמית את מי שמאיים עליו? – אלו שאלות העולות מן הסיפור "אש כוחותינו" שבמרכזו שניים שסרחו ועקב כך סבלו מרגשות אשמה: דוקטור לפסיכולוגיה בשרות בתי הסוהר, שבמלחמת לבנון הראשונה פיקד על מחלקת נגמ"שים ונתן פקודת אש חפוזה שגרמה לירי בשוגג בו נהרגה כיתה שלמה של גולני, ומהצד השני של המתרס - אסיר פוסט טראומטי שנשפט ונכלא על רצח בשוגג של גיסו השנוא שהיה מכה את אחותו. בשיחה פתוחה בין השניים, שנועדה לבדוק אם האסיר ראוי לשחרור מוקדם, נוצרת קירבה בין הדוקטור לאסיר, כשכל אחד פורש את סיפורו הקשה המלווה בתחושת אשמה. לבסוף זוכה האסיר לשחרור מוקדם בזכות הדוקטור, וביציאה מבית הסוהר כשהשניים נפרדים בלחיצת יד, הם אומרים זה לזה: "תלמד לסלוח לעצמך" - מסר המשתמע גם מסיפורים אחרים בקובץ.
ולסלוח לעצמך פירושו להשתקם, להיבנות מהחורבות, להקים משפחה עם אלמנת החבר שנהרג במלחמה ולהמיר את פרחי דם המכבים שהיא הרבתה לגדֵל אחרי השְׁכוֹל בצעצועים לילדים. סליחה היא קבלת היש והשלמה איתו וגם שמירה על סוד כואב רק כדי לכבד את זכר המת, לאפשר לחולה סופנית ליהנות מזהרורי אושר אחרונים ולמנוע פגיעה בבן זוגה החי שנבגד מבלי דעת.
המשותף לרוב הסיפורים הוא המודעות הגבוהה של ה'אני' לתהליכים נפשיים-רגשיים שהתחוללו בו בעקבות המלחמה והרחיקו אותו מהחשיבה המאוזנת, הערכית וההומאנית שהייתה חלק ממנו בזמנים טובים ונוסטלגיים של טרום מלחמה. כך הוא עֵר ומודע לעובדה שלרגש כבר אין עכשיו מקום בחיים האזרחיים, ממש כמו במלחמה. "יש רק שתי ברירות – או שאתה הטורף או שאתה הנטרף".
לא אחת מכה בו ההבנה ששינוי דרסטי התחולל בנפשו מאז שובו מהלחימה. בסיפור 'אוויר מקולקל' יש כבר הקצנה ושבירת טאבו מוסרי כשהמספר הופך אט-אט ממאבטח לשכיר חרב שאצבעו קלה על ההדק בשירותו של לקוח עשיר ומפוקפק מחו"ל, ותמורת סכום כספי מפתה הוא רוצח את שותפו העסקי מבלי להשאיר עקבות ולבסוף מצליח להגשים חלום לבנות בית מפואר על קרקע פרטית שרכש. בחציית הגבולות המוסריים החייל המיומן ללא חת מחרף עכשיו את נפשו בשדה הקרב של החיים ואף מפיק הנאה ממעשיו ללא חרטה ונקיפות מצפון, תוך שכנוע עצמי ורמייה עצמית שהכל נעשה כביכול למען ההישרדות והביטחון הכלכלי למשפחתו.
המורכבות הנפשית והקונפליקטים מנתבים את הסיפור של ישראל רוזלי כמעט תמיד לפואנטה מפתיעה או לאמירה בלתי צפויה. כך כותרת הסיפור "אוהל אברהם" מתפענחת רק בסופו. האוהל שהוקם בחצר ביתו של המספר, אותו חלקו לסירוגין בזמנים שונים שני גברים שאהבו אישה אחת ולמרבה המזל לא ידעו זה על זה, הופך בחלוף השנים לזיכרון אסוציאטיבי יפה וכָּמוּס בלב המספר: "כמו אברהם אבינו שאוהלו היה פתוח לארבע כנפות השמים, אני פשוט יושב וממתין לביקור שלושת המלאכים".
בחלוף השנים מפגשים מקריים מזמנים לא פעם הפתעות, כך למשל היפוך היוצרות ביחסי גבר אישה: מי שהייתה יפה ומבוקשת בנעוריה, הופכת לאישה אפרורית ומזדקנת התובעת את שלה מן הגבר בהסתמך על חסדי העבר שהעניקה – וכעת הוא שנענה לה מתוך רחמים. יש פגישות המזמנות מפנה עלילתי: כך בסיפור המרגש "להינצל כל פעם מחדש": במהלך התייעצות דחופה עם מנתח הלב הידוע, מתברר לפתע לפציינט שהרופא היה בעבר חברו לנשק בקרב על החווה הסינית. ואז משיחה רווית התלבטות על ניתוח רפואי מסוכן להצלת חיים נכבשים השניים בזיכרונות ובאחוות לוחמים שחוו יחד את ריח המלחמה, רגעי הפחד והזוועה. החלטתו של הפציינט להיאבק כעת על הצלת חייו בעזרת חברו המנתח מוצאת כעת את חיזוקה בזיכרון חד ממאבק אחר שלו על החיים במלחמת יום כיפור. ולפני ניתוח הלב המסובך שנקבע לו הוא חש ש"שוב השלכתי עצמי לתהום, וכמו עוף החול ניצלתי מחדש".
"לחיות על פי תהום" מאת ישראל איז'ו רוזלי הוא תמרור חשוב, ספר ייחודי ומרתק הכתוב בכישרון ואקטואלי מאוד לימינו אלה. הוא פותח אשנב לעולמם של הלומי קרב שזעקתם הדמומה חייבת לזעזע את הציבוריות שלנו, את הבירוקרטיה האטומה באגף השיקום במשרד הביטחון, שעל כתפיו רובצת החובה המוסרית לחבק, להכיל, לשקם ולהציל את פגועי הנפש ממלחמות ישראל.
