שיר:

דרך המנהרה/ רונה נבון 

הֲכִי קָרוֹב אֵלֶיךָ

זוֹ דֶּרֶךְ יְצִיאָה מִן הָעִיר
זֶה הֲכִי הַרְבֵּה שֶׁבִּלִּיתִי אִתְּךָ
כְּבָר הַרְבֵּה מְאוֹד יָמִים.

כְּתֹבֶת הַבַּיִת שֶׁלְּךָ 
הִיא שֶׁמּוֹצִיאָה מֵהָעִיר הַזֹּאת
רַק דַּרְכָּהּ הַמַּפָּה מַעֲבִירָה אוֹתִי
אֶל כָּל הַכְּתוֹבוֹת הָאֲחֵרוֹת. 

תָּמִיד אֲנִי צְרִיכָה לָצֵאת 
מִפֶּתַח הַבַּיִת שֶׁלְּךָ
כְּדֵי לָצֵאת מֵעִירִי.
תָּמִיד הַמַּפָּה מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנִּי לִזְכֹּר
לְאָן לֹא אוּכַל לַחֲזֹר. 

קְצָת כְּמוֹ יְצִיאַת מִצְרַיִם.
לִזְכֹּר אוֹתְךָ בְּכָל שְׁעוֹת הַיְּמָמָה,
בְּשַׁבָּתוֹת וּבְחַגִּים
כְּמוֹ נֵס שֶׁחָצָה אוֹתִי לִשְׁנַיִם
וְאַתְּ עוֹבֶרֶת מִמֶּנִּי לְחַיִּים אֲחֵרִים.