הטמא צחק/ אנה טום
נִשְׁאַרְנוּ נֶאֱמָנִים לֵעָצְמֵינוּ
בַּכְּחוֹל הָאָפֹר הַמְּשֻׁגָּע
גַּם כְּשֶׁזַּזְנוּ לְעֵבֶר הַקִּיר
מִלִּשְׁמֹעַ אֶת נְקִישַׁת הַפְּלָדָה
אֲבָל הַמְּיַלֶּדֶת בַּמָּקוֹם לְהָבִיא אוֹתוֹ חַי
מֵרְקָהּ לוֹ אֶת הָעֲווֹנוֹת
בִּמְחִילוֹת צָרוֹת
בָּאִשָּׁה הָרֵיקָה.
הַיָּד שָׁמְעָה מֵעֵבֶר לְמחיצה
הַצְּבִיטָה תָּפְסָה בָּעוֹר
הָרִגּוּשׁ פָּסַק.
הָעֻבָּר נִשְׁפַּךְ
הַטָּמֵא צָחַק