מאמר:

על הספר נמר פרא בברצלונה/ ציפי שחרור

מתוך הספר: ..../ גליה שכטר/ נמר פרא בברצלונה / ניב ספרים

זמן של שחור לבן ולפעמים טורקיז

הרכות שחלפה בנינו הותירה בי דמעות.

ירח החשכה שלך

שקע בליבי הלילה הסיר את הכאב עד לחיוכך.

סף המחשבה

סף המחשבה הוליד את סף התמימות מוצאן של הדמעות,

הלילה זגוגית חלונך נאספת בי

כאלו לא היו שבריך אלא חרס כד עתיק , שפתי זהב, ומוצאו

האין.

בלכתך השאירי שסיס ארך ומתפתל אל סף הצחוק

אל תמימותך.

שבריך העניקו לי את היכולת לחלום.

נמר פרא בברצלונה, ספר שירה מיוחד, אינטרדציפלינרי החובק שתי אמנויות מאוד דומיננטיות,  ואצל גליה שני הכישרונות והיכולות הללו  חזקים באותה מידה. לעיתים אנו פוגשים משוררים העוסקים בשתי אמנויות אלה ומגלים את חוזקתם אך באחת מהן .אצל גליה  אני מגלה עוצמות  בשני שדות אלה ואוהבת גם את זו וגם את זו.

 פתחתי בשיר הראשון הפותח את הספר  שיר אפי על גבול הפרוזה גם בצורתו גם באופן כתיבתו ומיד  אחריו מגיע שיר קצקצר מאוד, לירי על גבול ההייקו. עמ 17  וביניהם חוצץ ציור, שייט זוגי המשלב פורטרט  אישי בצילום המדגיש את הנימה הכה אישית בכל הספר .

מעברים אלה מאוד אופיינים לספר כולו על פי התרשמותי כאמור מעברים חדים אוקסימורונים הנגדות ומקבילות, תמרונים הנושאים את הקורא והצופה מעלה מטה ובאמצעות המילים, וכמו עם המכחולים והמצלמה היא מתמרנת מפתלת ומרנינה אותנו. לא מעט מהשירים גליה מקדישה  לאנשים קרובים אליה ואף נראה כי בכמה מהם היא מתכתבת איתם מבעד לשורות השירים מה שהופך אותם למעין רומן מכתבים פואטים.

אצטט מתוך  השיר נדידה  (עמ 18 הבית הראשון.) כמובן שאיני מחדשת, כיון כל מי שקורא בשירים מבחין מיד בגוונים צבעים מכחולים המרחפים על פני הבד הנייר תיקתוק המצלמה המככבים בשירים, והצבעים  נוטפים מאצבעותיה כמו ממכחולים, נערמים מתוך פלטה דמיונית והופכים מילים עלי דף, ראו בשיר היפה  הציפור הכחולה עמ 20 אצטט מתוכו . עוד שיר שאני רוצה לצטט שתפס אותי בגרון עמ 37 העצב שלך רוקד.

גליה אישה מפרגנת  ומטפחת ראו התערוכה הזאת בה היא משמשת כאוצרת  וכמי שיצרה אותה מראשיתה,כך היא גם בשירה כשהיא מקדישה שירים לחברותיה לאחותה להוריה איש ממקורביה לא נפקד מהספר, בעיקר אלה הפוסעים איתה במשעולי החיים ודרכי היצירה, ראו לדוגמה השיר ציפור נודדת שהיא מקדישה לרונית נוביק עמ 40 או ריקוד חיי לדנה יוספסון דוראון ושיר למאירה מנסור שיר לשירה  אחותה

אני רוצה לדבר על שמושי הלשון של גליה בשירה ראו  השיר בעמ 43 היא כותבת כל כך יפה וכבר בשורה הראשונה.

"ומה נעשה בלי לשון השירה לשון הדברים והמראות. במה נתקשט ובמה נעצור את הפחד את הסחף.."

אני אוהבת את צירופי הלשון מתובלים מטאפרות מפעימות פראיות ראו עמ 51 בשיר בקצה הירח..

אל  תדר מילותי גם צוארון הערב נופל...

 ובשיר קצר אחר עמ 53  "קערת הלילה מרוקנת את העצב כמו כפות תמרים  נושרים אל חיוכו."

צירופים ומשפטים פואטיים יוצאים מן הכלל המרנינים את החיך למי שאוהב ללגום  שירה טובה.  וזה לא נגמר שירים רבים כאלה בספר והנה עוד אחד "כל בוקר השמש מתמלאת בתבונה אלוהית" עמ' 63 אליו מצטרף ציור ילדי אופטימי מרגש של ילדה  ספק משקה את הפרחים ספק את השמים.

  יכולתי כל הערב להביא צירופים ומכמנים אבל את הספר הזה כדאי ולקרא בנחת ובעיון. לסיום אני שבה מהסייפה אל הרישה אל המבוא הפותח את הספר, דברים שכותבת גליה לעיתים קשים, באים חשבון ,מבררים ,מתרים ומאידך סלחניים מתפשרים, מוחקים כאב ושבר דוחקים סעיפי אשמה, כפי שהיא כותבת . כאלה שהניחה על שולחן העורך  דין שירים סלחניים פייסנים מקבלים.

 נמר פרא בברצלונה כפי שנכתב אף בגב הספר נולד מתוך  התמודדות אישית  עם  עולם בו נסדקה התמימות,  ואם לתבוע את הצדק בכל  מחיר או לבחור בדרך של שלום . המשוררת בחרה בדרך השלום בדרך המלך ובצדק הפואטי הוא הצדק האמיתי, והראיה  ספר שירים ראוי ויפה מלווה בציוריים  אופטימיים מרגשים.