|
דרך התחדשותה של שירה לא תמיד היא ביצירות חדשות. יש והכשרון לפקוח עינים בשעה מסויימת לדברים הקיימים זה מכבר נותן בה רוח חיים חדשים, אפשרויות לא צפויות, רמזים לנתיב לא נודע. לא אחת אירע בספרות העולמית ש"גילוי" יצירה אשר נשתכחה למשך דור או שני דורות, או קריאה שונה ואחרת ביצירות משוררים אשר מרוב יחס של שגרה פסק הקורא מלראות בהם את העיקר, את הרענן לעולם, את המפתיע, היתה למפנה בדרך התחדשותה של הספרות. דבר מעין זה קרה, למשל, בשירה האנגלית החדשה בדור האחרון, כאשר חל תהליך של שינוי ערכין לגבי המשוררים בני המאה הי"ז, והי"ח, והמקרא בשיריהם של דג'ון דון ובלייק הבליט את דמותם באורח אחר, קרוב יותר ומובן יותר לזמננו, והם האצילו מאורם על מיטב השירה בשלושים השנה האחרונות.
אין "תגלית" כזאת מוכרחת להתייחס דווקא אל דבר הרחוק בזמן. בדברי הפתיחה הקצרים הללו לא נתכוונתי אלא לומר, כי לאו דווקא ספרו של משורר "צעיר", ושירים שנכתבו בשנה האחרונה או לפני שנתיים עשויים לקבוע את פרצופה "החדש" של השירה. זה מקרוב הופיעו בפעם הראשונה במקובץ שיריו המעטים של אברהם בן יצחק ("שירים", נדפס מטעם חבר רעיו של המשורר המנוח... תשי"ב). בהם אחד-עשר שירים שנתפרסמו במאספים שונים בימי חייו וכמה קטעי-שירים ושירים שנמצאו בעזבונו, אחרי מותו לפני שלוש שנים; מספר קטן זה שנדפס במספר טפסים מצומצם, ולא הגיע לפי שעה אל חוג קוראים רחב, אך כבר הספיק לפעול את פעולתו על אוהבי השירה, הנהו, לדעתי, המאורע החשוב ביותר בשירה העברית בשנה זו הן מבחינת ערכו, הן מבחינת אפשרויות ההשוואה וההערכה ומטעם זה גם מבחינת ההשפעה על שירתנו הצעירה בעתיד - תוצאות שאפשר לנחשן על פי אותות מסויימים, אך אין, כמובן, לחזותם מראש. עצם הדייקנות שבשימוש הלשון העברית, חוסר הפשרה שבפסוקי השירה הללו, השימוש ביסודותיה המוזיקאליים של הלשון ואותו צירוף מופלא של ניב תנ"כי עם הרגשת-עולם של אדם מודרני, חפשי ורחב-אפקים - כל הדברים הללו אינם יכולים שלא לעורר מחשבה בלב משורר עברי בימינו ושלא להכריחו - בלי לחקות את שירתו של אברהם בן יצחק - למצוא דרך אליה וללמוד ממנה.
סבורתני, שהעובדות המעטות על הביאוגראפיה הספרותית של אברהם בן יצחק ידועות בקווים כלליים לקורא העברי הוותיק באשר הוא שם. אחד עשר השירים שלו נדפסו במאספים שונים משנת תרע"ג עד תר"ץ, כולם זכו להוקרת קוראיו (גם להערכה בלתי מסוייגת של ביאליק). אחרי זאת סרב המשורר להדפיס אפילו שורה אחת משיריו, מסיבות שלא רצה לפרשן. כתב מעט, וחלק מכתביו הלך לאיבוד גם במלחמת העולם הראשונה גם בשניה. במקרה נתגלו עוד שירים אחדים בעזבונו, והם נכנסו לקובץ אשר לפנינו. הרבה יותר מזה אינם יודעים גם אנשים שזכו להיות בין מקורביו בשנות חייו האחרונות בארץ; והאיש, אשר גם אישיותו הדגולה היתה רבת-השפעה על שומעי דברו, כשירתו על קוראיו, הלך מאתנו כאותו חכם יווני - הלך ומסכה על פניו. על "סוד" זה של אברהם-בן יצחק, סודו של אדם שדחה מעצמו תהילת משורר, שסרב כמעט עד יומו האחרון להתיר למוקיריו לקבץ בקובץ את אשר כתב, שהיה חש כמעט כאב גופני כאשר הזכירו את שיריו בפניו, או כשנודע לו שהזכירום שלא בפניו, אם כי הוא עצמו לא הקל ראש בערכם, על האיש שהיה בעל אוצרות רבים ולא חפץ לתתם אלא בשיחה שבעל-פה למעטים שבחר בהם, נכתב הרבה מאז מותו. ואנו לא נעמוד עכשיו על צד זה של אישיותו, לא ננסה אף לא נרצה לפענח ולגלות את אשר בקש להסתיר הוא עצמו, אלא נקדיש מלים אחדות לאותו יש יקר שנשאר בידינו - לספר.
|
